
נשיקה, וחיבוק, ונסעת,
בפעם אחרונה.
ובדמעות אין נחמה,
וזה כל מה שיש לי.
והלב נפרם,
וחציו עולה על מרכבות הזמן,
ונוסע תחת דמעות אלפי מלאכים-
מכאן.
וחציו נשאר בתוך חלל,
ורק נקודה אחת נוצצת-
באור ירח חסר מרחק אלפי שנות אור
מכאן.
ואיך ממשיכים מכאן?
ובעוד רגע גם תחושת ידך על עורי תעלם.
ובחוץ קר, וטיפות קטנות של מטר,
כדמעות אלפי מלאכים בוכים.
-וכאן?
ומה בכלל יש לי כאן,
בלעדיך?
לא משנה מה אעשה,
מכאן אין לאן לברוח.
התמונה - נובמבר 2004.
M-x900, F5.6, 1/500
עיבוד דיגיטלי בפוטושופ.
הטקסט - פבואר 2005.
כרגיל, כל המלחין ברוך, רק תספרו לי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.