טיפה של רגש,
מרטיבה שמי תכלת כחולים,
שבוכים ומשחירים עם השמש שעוזבת.
לבבות רחוקים, מתקרבים עם כל טיפת רגש,
הרוח שוברת את השתיקה המביכה.
מבקעת סלעים וחושך ומרירות,
מלטפת עצב ומביאה את השמש חזרה.
זוג עיניים מרחפות באוויר הירח,
צפות על לא כלום בריק ובשקט,
בחושך מוחלט עם טיפות של רגש.
אבן מתגלגלת במורד של טיפות קטנות של רגש,
שנוטפות מעיני מלאך מתרגש.
אבן אוספת את כל שמסביב,
את כל שהיא רוצה,
את כל שהיא אוהבת,
מחכה אי שם לרדת במורד ליבו של מלאך.
מורד ליבה של ילדה יפה,
אישה עם נפש שבירה,
פרפר שרק פרח מגולם זהב,
פרש כנפיו לראשונה,
לא ידע מה עומד בפניו.
טיפה מול טיפה מול שמיי כוכבים,
מול עיני מלאכים,
מול ליבותיהם של אוהבים,
מול אבן שאוספת ונופלת ונשארת.
אבן שמתגלגלת במורד.


לדמעות היפות ביותר שראיתי בחיי,
לדמעות של אחותי המדהימה,
אוהבת אותך.

8.12.2004