חמש עשרה דקות של חשיבה עצמית.
דקות שלא יביאו אותי למקום שאני באמת רוצה להיות בו.
ושום דבר אחר לא מעניין אותי חוץ מזה.
אני יכול לשבת שעות, לבזבז ימים ולילות.
להוציא אנרגיה מיותרת ומחשבה מעיקה.
אני רוצה לזכות במדליה אולימפית.
אם יגדירו ת'מחשבה כספורט כזה...
אז אני כבר אזכה להופיע על כל מרקע בעולם הזה.
ידעו שאני האלוף האולימפי במחשבה.

אפאחד לא באמת יודע על מה אני חושב.
ואני לא חושף את זה.
זה יקרה, ואני מרשה לעצמי.
אני אוהב אותי, ואני מאוהב רק בי.
למרות שבחורות חודרות לי לכל מחשבה.
היחידה שבאמת תצליח לגרום לי להתאהב בה.
זאת ההיא שתתאהב בי קודם.
אני מתאהב עשרות פעמים ביום ממבט ראשון.
אבל לא ממבט שני.
לכן הציור הזה מוקדש לך אהובתי.
ואני לא בהכרח מאמין שאהובתי היא בת אדם.
אהובתי היא המחשבה הרובצת בי.
בנתיים...אני מתאהב במחשבה שגורמת לי לחשוב.
שאני מאוהב בכל כך הרבה דברים.
ולא כולם באמת יודעים את זה.

כרגע אני מאוהב במחשבה אחת ויחידה.
ואני אעשה בשבילה הכל.
אני מאוהב בחלום שלי.
אני יעשה בשבילה הכל.
ואני לא אאבד אותה אף פעם.

כי זאת המחשבה שאני מאוהב בה.
ואני אלוף אולימפי בלחלום.

על תהילה.

"תבלו..."