קרה לך פעם, שסידרת את החדר בשעת לילה מאוחרת-
מפשפש בעבר ללא רחמים,
ופתאום היה באוויר מין זמזום מוזר, מילים עמומות,
ולאט לאט התחלת לשמוע שיר.

נוסטלגיה

גיטרה: עמרי ארבלי


יושב לבד, עושה חושבין
נזכר בכל מה שהיה
קורא פתקים פותח מכתבים
יורדת עלי מרה שחורה

פעם היה הרבה יותר טוב
הייתי בנאדם אחר
איפה השתניתי, מנסה לחשוב
לאן אני עם חיי חותר

איפה הבמאי, שייתן כבר הוראות
מה להגיד, איפה לעמוד
אצל כולם הכל מתוכנן יפה
גם אני רוצה לשתות קפה
ולהרגיש שהכל מושלם...
     
ההווה תקוע, העתיד לא ברור
העבר נראה כל כך נוצץ
למה להרגיש כמו כלי שבור
עוד רגע ואני מתפוצץ

פתאום בת קול קטנה לוחשת
אל תהיה עצוב
יש כאלה שנתפסו ברשת
אתה לא תפול בה שוב

למה הכוונה, אני שואל
למה להיות כל כך מבסוט?
אין תשובה הגיונית לזה
אני עדיין מחפש קצה של חוט

חיוך נדיר, זוג עיניים
כזה שגורם לי לעצור
אני שוקע, רוצה בשניים
אבל אני צריך לעמוד בתור

והנה זה נעלם לפתע
נשארתי שוב עם עצמי
איך משחזרים את אותו הרגע
למה זה אף פעם לא אני?

אשליה מתנפצת מולי בלי הקדמה
אין כזה דבר במציאות
נגזר עלי לחיות בתוך בועה
ובסופו של דבר למות

יש תקוה, זה לא שיר דיכאון
ראיתי כבר פעם את האור
עכשיו אני יודע, שיש המון
למה לחכות עד שיבוא מזור.