הסיפור הוא סיפור אמיתי.
ישנה ילדה אחת באי סי קיו. היא שלחה לי הודעות מאוד עצובות.
על המישהו שהיא אוהבת כבר הרבה זמן ולא מצליחה להשתחרר.
ליבי יצא אליה, הרגשתי שאני חש בטיפה מהכאב שהיא מרגישה.
זה הספיק לי להלחין את הבית הראשון של השיר שהיא כתבה לי,
ואת ההמשך כתבתי והלחנתי לבד. היא יודעת שהלחנתי את השיר אך
מעולם לא שמעה אותו... ואני לא שמעתי ממנה...
אני מקווה שלא באמת קרה לה משהו...

              לא אמת
             ======
אני אוהבת אותך, כל יום יותר ויותר.
על אהבה כזאת אפשר לוותר.
יודעת בתוך תוכי, שאתה לא אוהב אותי.
יש לי שביב קטן של תקווה בלב.

אתה לא בשבילי, אתה שקרן אמיתי.
אז תפסיק לשדר מסרים מבלבלים.
אני נפגעת ממך, ורוצה אותך.
כל מילה שלך זאת לא מילה.

וכשתחבק אותי, וכשתנשק אותי, עדיין זאת לא אמת. עדיין זאת לא
אמת.
וכשתבלה איתי, וכשתצחק איתי, עדיין זאת לא אמת, וזה עוד יותר
כואב.

אני הולכת ממך, זאת הפעם האחרונה.
ואליך אני יותר לא אחזור.
אשרוף את התמונות, אמחה את הדמעות.
אם אשכח אותך או לא, לעולם לא תדע.

וכשתחבק אותי, וכשתנשק אותי, עדיין זאת לא אמת. עדיין זאת לא
אמת.
וכשתנצל אותי, וכשתרצח אותי, עדיין זאת לא אמת, וזה עוד יותר
כואב.

וכשתראה אותי, תחלום.. עליי. שאני תולה את עצמי, ואז..
התעוררת.
תפתח את העיתון, אולי... אככב שם. תראה את אימי בוכה, בשיבעה,
ואז תבין שזה.. אתה.