זה קצת קשה לי עם הציור הזה.
לחתול שבתמונה קוראים טיפקס, או יותר נכון קראו לו טיפקס.
הוא מת ב-29 בספטמבר השנה (2003) ולמרות שעבר קצת יותר מחודש, זה נראה לי
כאילו אתמול הוא ישב לי על הבירכיים.
אני והמשפחה שלי אימצנו אותו לאחר שאימו נטשה אותו ואת אחותו, בוניטה, כשהיו
בני כמה ימים.
בוניטה לא שרדה ומתה איזה שבוע אח"כ.
אבל הוא החזיק מעמד ושרד (הוא היה אוכל הרבה מאוד).

חצי שנה אחר כך (אימצנו אותו בפסח 2003), היו לו בעיות בנשימה.
לקחנו אותו ל"צער בעלי חיים", הם רצו לעשות לו ניתוח אבל הוא מת כבר בהרדמה.
הגוף שלו לא יכל לסבול עוד.
אוי, אני בוכה כאן... זה כ"כ לא בסדר לקחת כזה יצור יפה שמביא כ"כ הרבה שימחה
לעולם.
אין לכם מושג כמה בכיתי בלילות.
אין לכם מושג כמה שהוא חסר לי.

ולא רק שזה קרה, שבוע וחצי לאחר מכן החתולה שלי, אזמרלדה, מתה גם כן מבעיה
בכליות.

אני מקדישה את התמונה הזו כמצבה וכזכר לטיפקס שלי.
כל כמה זמן אני אשים תמונה לזכרו ולזכר אזמרלדה (אני עובדת עכשיו גם על משהו
בשבילה).

מתגעגעת, מחכה לראות אותך שוב.

שרה

נ.ב
השיר הוא מהדיסק האחרון של "הוואייט סטרייפס".