...שנים עברו, והילד לא שב לבקר את העץ... עד שביום בהיר אחד, צץ והופיע
למרגלות העץ. הסתכל עליו העץ, ואמר לו: "צר לי, בני... לא נותר לי עוד שום דבר
להציע לך... הפסקתי לתת פרי ואין לי תפוחים בכלל.." ענה לו הגבר "מה זה
חשוב... ממילא אין לי שיניים ולא יכולתי ללעוס את התפוחים גם לו היו לך.."
המשיך העץ ואמר: "אפילו גזע כבר אין, כך שאין לך על מה לטפס.." ענה לו הגבר:
"מה זה משנה, ממילא אני כבר זקן מכדי לטפס על עצים.." והעץ נעצב כל כך על שלא
יכול היה להציע לידידו דבר... "באמת שאין לי כלום לתת לך עוד! "אמר לו העץ
ודמעות בעיניו, "כל מה שנשאר לי זה שורשיי ההולכים ומתים .." השפיל הגבר את
מבטו ואמר לעץ: "אני לא צריך הרבה בימים אלה. אין לי דרישות מיוחדות... כל מה
שאני צריך זה מקום להניח עליו את ראשי... אני כל כך עייף מתלאות החיים, אני רק
רוצה לנוח.." והעץ קרא אליו בשמחה: "אם כך, בוא אלי, אין כמו שורשי עץ משורגים
ומסתעפים כדי לתת מנוחה ומרגוע לעייף.. בוא והתרפק על שורשיי..." והגבר, עייף,
מיואש ותשוש, עשה זאת בשמחה, ומחה דמעה מעיניו..


ולמי שלא מכיר את הסיפור - http://words4u.mikud.org/nis104.htm