קוקוריקו קרא,
תרנגול די מופרע,
לנקבה מתולתלת כרבולת .
הוא שרק במקור,
ורקד כמו שיכור,
הוא חייב להרים תרנגולת .

הוא קרא לה היי , ציק,
אני גבר מדליק,
היי, את, התכוונתי אלייך.
אני אראה לך עכשיו,
שתי בצים מזהב,
כמו שעוד לא ראית מימייך.

אז בלול די קטן,
תרנגול מחורמן,
ותמימונת אחת מתולתלת .
הוא היה די להוט,
לזיין או למות,
היא היתה לגמרי מבולבלת.

היא פתאום התעשתה,
ואמרה היי אתה
מה קורה עם ביצי-המתכת,
לא תראה לי עכשיו,
את ביצי הזהב ,
אני קמה מייד והולכת.

הוא פישפש בנוצות,
והרגיש כמו אדיוט,
לא היה לו הרבה להציע.
היא אמרה לו מוטרף,
תעשה בכנף,
נתראה כשהשחר יפציע.

לכן מוסר ההשכל,
הוא מאוד כה פשוט,
צריך שיהיה מה להציע .
ואם אין הצעה ,
מה עצוב הדבר,
שאיתו רצית להבקיע.