"האור מחניף לך לעיניים"
"אודי, תפסיק כבר, יש משהו שאני רוצה להגיד לך"
זה לא נשמע טוב, אבל היה לי ברור שזה יבוא.
"לא חבל לבזבז מילים מול נוף שכזה?"
הינו לבד בכל הקומה ה- 49 של עזריאלי והנוף שכב לרגלינו, רק
בשבילנו. כמובן שאני הסתכלתי ישר על דינה, כמו להבהיר לה
שמבחינתי היא הנוף הכי יפה בסביבה. דינה הסיטה את מבטה מנתיבי
איילון ישר לתוך האישונים מכווצי האור שלי והסמיקה.
"אודי, לא עלינו לכאן כדי לדבר על הנוף"
"באמת? אז פיספסנו פה משהו, לא?"
ידעתי שזה לא יצחיק אותה.
"אני באמת חושבת שמשהו מתפספס פה, אני גם חושבת שאתה יודע
מה"
"דינה, אם את מתכוונת למה שקרה עם שירי אז כבר עברנו את זה,
לא?"
כל השיחות והצעקות הקודמות שהיו לנו בנושא רצו לי בראש.
הדמעות שלה כשהיא סיפרה לי שהיא יודעת על מה שקרה, ההכחשות שלי
שהפכו להתקפה על כך שהיא בכלל מעיזה לחשוד בי. זה לא עבד.
ההתנצלויות שלי וההבטחות. הספקנות שלה ובסוף הנשיקה הרפויה כל
כך שסימנה את החזרה לשיגרה. זה היה ברור, שעוד לא ממש חזרנו
לשיגרה.
"זה בדיוק העניין אודי, אני לא יכולה פשוט לעבור הלאה. זה קרה
עם שירי ומחר זה יכול לקרות עם מירי. שורה תחתונה אני לא יכולה
לסמוך עליך יותר"
היא צודקת ואני יודע את זה.
"את מדברת שטויות. זה קרה פעם אחת וזה לא יקרה עוד לעולם. אני
אוהב אותך"
"אני שומעת את מה שאתה אומר, אבל הלב אומר לי אחרת"
הלב האכזר שלה לא סולח. הוא מדמם אלי מתוך פיה.
הייתי חייב לנסות ולהעביר את השיחה לפסים פחות כואבים.
"דינה, את רואה את מוזיאון ת"א?"
עיניה שהתחילו לדמוע פנו אל החלון, ובאישוניה הבחנתי בשמיים
המעוננים משתקפים בצבע כחול.
היא נראתה כל כך פגיעה, כל כך חלשה.
"רואה, רואה"
"את רואה כמה הוא יפה, ובמיוחד ליד כל הבתים הרגילים והפשוטים
ברחוב ובסביבה?"
"נו, מה אתה מנסה להגיד?"
"אני מנסה להגיד שבשבילי את כמו מוזיאון ת"א"
"אודי, אל תזיין לי את המוח עם מוזיאון ת"א"
"דינה, בשבילי את מוזיאון ת"א, וכל היתר, שאול המלך ואבן
גבירול וכל פאקינג ת"א, בשבילי דירות 2 חדרים מסכנות.
חיית תרבות כמוני רוצה לחיות את חייה במוזיאון מרהיב. לפעמים
קורה שהולכים ברחוב ומסתכלים על בתים אחרים, אבל בשבילי יש רק
אחת כמוך, כמו מוזיאון ת"א"
דינה בהתה אל עבר מוזיאון ת"א המרוחק במשך שניות ארוכות. שנינו
נשענים על משענת המתכת, בוהים אל המרחב האווירי העצום מעל ת"א.
חיכיתי למלה, לחיוך, לעצבנות. לבסוף היא הסתובבה אלי וחיבקה
אותי חזק.
"זה אחד הדברים המטומטמים והכי מעליבים שאמרו לי. אתה כזה
דפוק"
היא הרימה את ראשה והעניקה לי את הנשיקה הרכה והחמה שכל כך
חיכיתי לה. רק שאין לי מושג מה הנשיקה הזאת מסמלת...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.