בכיתה א' התחלתי ללמוד ריקוד.
בהתחלה זה היה סתם חוג בסגנון של ג'אז לילדים קטנים, אך לאחר שנה עברתי
לקונסבטוריון למוזיקה ולאומנות "הסדנה" בירושלים ולמדתי שם בלט במשך 5 שנים.
בתור ילדה עם כמה קילוגרמים עודפים (לא שהיום המצב יותר טוב:) הייתי מאוד גאה,
כי הגעתי לרמה דיי גבוהה יחסית לילדה קטנה עם כמה קילוגרמים עודפים.
אפילו היו לי נעלי אצבע במשך שנתיים, ולמרות שזה היה כואב ובהתחלה גם קשה
מאוד, אהבתי את זה.
אבל אז הטמטום השתלט עליי ופרשתי מהחוג, כי פשוט התחילה אצלי תקופה שהייתי באה
אליו כמעט ללא רצון, ככה שהחלטתי לפרוש.
החוג התקיים בבית הספר היסודי שלי, ומאז שפרשתי לא ביקרתי שם כבר 6 שנים.
הייתי רוצה למצוא את המורה שלי - טניה (שכל הזמן צעקה לי "מהיום רק מים! רק
מים!!!" כשעשיתי תרגילי קפיצה:), להודות לה ולתת לה את הציור הזה.
אני מקווה שבאחד מהימים אני באמת אעשה זאת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.