אל תאחזי בכלום, בכל פעם שאת נאחזת את כמהה לעבר שכבר איננו
ומאבדת הווה שקיים. הזמן זז ואת משותקת, כל שהיה טוב אתמול
בלילה שייך כחוק לאתמול בלילה, את כאן עכשיו וזה הלילה של
היום. נטלי מרצ'נט עושה את מה שהיא עושה כל כך טוב, האוויר
נעים ורך כסדין לבן ונקי, יש בלילה הזה חסד מענג שאת לא יודעת
שמנסה ללטף אותך כי את מנסה לחיות אתמול.
תן לי את היום, תן לי את עכשיו, קח את הכמיהה לאמש, למי שלא
כאן עכשיו. תן לי לגעת בעצמי ולהרגיש. תן לי לאהוב ותן לי
להמשיך ללכת. תן לי לנשום אוויר חדש ולא לנסות לנשום את זה של
אתמול הוא כל כך עבר שכאן אין לי חמצן והלחץ בריאות הולך
וגובר, וכל מה שאני צריכה לעשות זה לעזוב. הזמן נוזל כמו כספית
רעילה ומטביע בתוכו את הכל מלבד את הזיכרון. אני רוצה להמשיך
להחזיק בזיכרון, הגוף שלי כאן הנפש שלי נעדרת.
זה כואב. את רוצה לאסוף את השברים השקופים של הקריסטל היפה הזה
לכדור עגול ומושלם, וכל מה שאת יכולה לאסוף זה אבק נוצץ שעוזב
את ידך ברגע שאת נוגעת בו, קל יותר מהאוויר ועדיין, הוא כואב
והוא חותך והדם נוטף בדמעות בצבע אודם כבדות ככספית, אסופות
כמוה לעיגולים מושלמים של אור מוחזר. זיכרון.
כאב מוליד יופי, כאב אינסופי מוליד יופי אינסופי. אילו ניתנה
לי האפשרות האיומה מכל של להגות עולם אחר ברגע, הייתי נאלצת
להגות את זה שאנחנו חיים בו, בזוועה, בדמעות, בחמלה מטורפת
ובכאב של זבח בנך יחידך, הייתי הוגה שוב את זה שלנו, את היופי
המזעזע, האינסופי שנולד מהכאב הזה.
|
מדהים...
אמיתי...
כלכך נכון שזה מפחיד...
אני חייב להגיד שאין כל רע להיאחז במשהו. כל אחד צריך, לפעמים.
להאחז לא חייב להיות בעבר. להאחז בזיכרון זה משהו מאוד מאוד
טוב. זה עוזר לפעמים להבין דברים בקשר להמשך.
כמו שאני רואה את זה, ההפך הוא להתנתק, וזה בכלל לא טוב. זה אף
פעם לא טוב.
אבל להאחז בעבר זה בהחלט תוקע את החיים.. עם זה אני מסכים
מאוד.
כמה שונה ומרענן
כמה אמיתי וחסר כל נסיון להתחכמות מיותרת
כמה מקסים
אופטימיות שיוצאת מהפסימיות, ואני לא מסוגלת לקבל את זה. מן
הסתם, כי העולם שלך כל כך שונה משלי, מן הסתם כי החוויות שלך
כל כך אחרות.
כואב לי על האנשים שמזדהים עם הכתוב. וחבל לי שמה שכתבת כל כך
אמיתי.
אבל את כל אלה מחשבות על תוכן הכתוב, ואני לא יודעת בכלל אם את
מעוניינת בביקורת שכזו. בקשר ליצירה עצמה, אני מאוד אוהבת את
הכתיבה שלך, גם אם לא מבינה אותה כל כך לעיתים.
בצורה יפה.
אני אכן מסוגלת להזדהות עם מה שאת חשה, למרות שהמונו עצמו קצת
פלצני.
טטיאנה ג'רבי
מבינה..
כל כך הזדהיתי.... במיוחד עכשיו.....
באמת יפה...
אהבתי
לזה שרשם שלהתנתק זה ממש לא טוב.... למה אתה חושב ומה אתה מציע
לעשות במקום?
ולכל השאר שכתבו שהם לא מסכימים עם תפיסת העולם של השיר, אז
מה.... לשבת בהווה ולבכות על העבר?!......
היצירה שלך מדהימה, באה בידיוק בזמן... אני מסכימה עם כל מה
שכתבת ואני מאמצת את זה לעתיד, אפילו שזו אחת הבחירות הכי קשות
שבחרתי לאחרונה... אני בטוחה שרק הדרך הזו תגאול אותי מייסורים
בעתיד, אפילו שבהווה בחירה אחרת נראית לי הרבה יותר נוחה,
לנסות להחיות את העבר....
....אני רואה את זה כאיזו שהיא תמיכה.... אפילו שאת לא יודעת
על זה... :) תודה!
שהרגשתי..אולי לא הכל, אבל..עדיין-אין לי מילים...נגעת בנקודה
הרגישה שלי... שהיא בעצם...הכל, כולם וכל העולם והיקום הזה, כל
האנשים האלו. הצלחת לעשות את זה בצורה כמעט מושלמת כמו כפפה..
לא הרבה מצליחים. מדהים!
המציאות הכואבת במילים יפות.
קשה להסתכל קדימה ולחיות בהווה כשאתה מרגיש שהעבר שלך טעות
ושהעתיד לא מחכה לך בסיבוב הבא. אבל מילים כאלה תמיד מזכירות
לי שצריך להמשיך ולהסתכל קדימה כי לשבת ולבכות (עוד) על העבר
לא יועיל.
השארת אותי עם חיוך מתוק על השפתיים.
(ונטלי מרצ'נט אכן מדהימה)
משמעות עמוקה
וניסתרת.
לא מצא עדיין. תודה
לא יודע.כאב כזה בלב מן העבר.נשימה שנעתקת.
תיקראי את "היא" . שיר שאני כתבתי... אולי יש פה איזה מכנה
משותף..לא יודע.עידן גיל
כתיבה מעולה ומעמיקה.
את כותבת מעולה, כל מה שכתבת כל כך חזק..... כל כך במקום.
לא אכפת לי שאני חוזרת על דברים שאנשים אחרים אמרו.... אני
חייבת להזכיר לך שוב.... שלא תפסיקי לכתוב...
השקופים של הקריסטל היפה... הו הו, אילו רק היית יודעת...
בתור מי שהדביק שלשום הרבה שברים שקופים של בקבוק אוזו, הצלחת
לגעת בנימים הכי אקזוטיים שלי, אם כי עודף הכספית בשירך גרע
לפתע מעוצמת החוויה ("הזמן נוזל כמו כספית... הדם נוטף
ככספית...").
נראה לי שגם את נסחפת אחרי כתבותיו של בן כספית והושפעת ממנו
קשות, עובדה שאת לא הראשונה, יש עוד איזה משורר דגול בבמה שזה
קרה לו, את מוזמנת לטוס אל השיר המדהים שלו מרוב כספית:
http://stage.co.il/Stories/40724
נ.ב.
אני מחפש נואשות אחרי משוררי אמוניה.
האם את מכירה כאלה?
תודה
ככה זה כל הבנות שאוהבות לכתוב על דם נוטף ועל דם ניגר.
אחוות דם כזו, את יודעת. בנים לא יבינו זאת.
זוכרת את הדם הניגר שלך? אצלך, בניגוד לקרן, הוא ניגר לא
כמו כספית. הוא סתם טיפטף כמו דם.
http://stage.co.il/Stories/31321
((:
יותר .."
לא האמנתי שכ"כ הרבה אנשים שותפים לאותה תחושה אכזרית, והיא
כ"כ בודדה.
מזדהה ומקווה שמחר לא אחזור לקרוא שוב את היצירה הזאת מאותה
התחושה.
5 בהערכה רבה.
אורי.
תודה רבה.
נאוה-rnavanava@walla.com
X
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.