"החברה שלך מכיתה ז'4 - מלכת הכיתה. אתה מאוהב בה ולא יודע איך להציע לה
חברות. אולי במכתב אהבה ואולי דרך החברה שלה. אף פעם, אף לא פעם אחת נישקת
אותה על השפתיים. גם אחרי 18 שנה של חברות. כן, היא הפכה להיות עם השנים
הידידה הטובה ביותר שלך. זאת שאתה מספר לה הכל ושופך את הלב. זאת שאתה מדבר
איתה על כל נושא בעולם. על החברות שלך, על תנוחות לזיונים ואפילו על הטכניקות
להחלפת תחבושת היגיינית.
לא יעבור הרבה זמן עד שכבר קטע הבושה יעבור והיא תתחיל להתלבש בחדר מבלי לבקש
ממך לצאת. בהתחלה אתה מפנה את הראש ואחר-כך בזווית העין מציץ דרך המראה של
הארון. החזה שלה. בערך 20 שנה אתה מפנטז עליו והוא פה לפניך חשוף ואתה לא יכול
לגעת. הוא כל כך רחוק ממך. אבל היא מחייכת ואוהבת אותך, אוהבת אותך כמו אח.
ואתה, האח הדביל, שיושב שם מהצד ורואה אותה מזדיינת עם כל העולם חוץ ממך, כי
אתה החבר, ה-חבר הטוב שלה.
זה בא בגלים, לא תמיד אתה חושב ככה. אבל בתקופות של דאון ובלבולים ובמיוחד
עכשיו אחרי שחזרת, אתה שוב מתחיל לפנטז עליה. 'מעניין איך זה יהיה לזיין את
הילדה היפהפייה עם הצמות, מלכת הכיתה של ז'4'. ואפילו שיש לך עכשיו חברה משלך
שאתה מאוהב בה, אתה תמיד שואל את עצמך את אותה שאלה. בדרך כלל שעולה הנושא
באיזה שיחה, השיחה תמיד נגמרת ב-'עזוב, זה יהרוס את החברות המדהימה בינינו'.
אבל מפנים אתה קרוע. רוצה רק לגעת בה. פעם אחת. אתה מוכן לעשות הכל. רק פעם
אחת ודי."
לקוח מהספר "צבע בכחול וזרוק לים", אייל עמית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.