ברור שיהיו כאלה שיעירו על המעקה בחדר המדרגות - הוא נמצא בפריים במכוון, משום
שזה נראה היה "נכון" אסתטית.

וגם ברור שיהיו אלה שיעירו על עודף "זיוני המוח" שמלווים את הסדרה הזו - להם
אומר: תתעלמו, ותגיבו רק ליצירה, אך קחו בחשבון שזו חוסר הבנה משוועת בניתוח
יצירה. לאלה שיגיבו גם לכתוב - בתקווה שלא באופן שלא יוסיף לכבודם...
-----------------------------------------------
אני משתדלת, בצאתי מביתי, לקחת את המצלמה עמי, כי מי יודע, מה יתגלה היום...

הצילום נתפס בתחילת דרכו, כהמצאות טכנולוגיות רבות, כמכשיר ותו לא, ללא אפשרות
ליצירת עבודות אומנות וככלי לביטוי אישי נרחב. כיום, ברור לכל שאין זה כך.

מירוץ העכברים שבו רובינו חיים, לא מאפשר, לעתים רבות, התבוננות בפרטים
הקטנים, היומיומיים והבנליים, מסיבות רבות ושונות.
המצלמה היא כ"פילטר" לעין האנושית, כשזו האחרונה מבטאת את מירוץ זה, ואינה
"מבזבזת" זמן יקר, שלא נמצא בשפע. הצילום מהווה "תירוץ" לעצור לרגע, שכביכול
הופך למבוזבז, ולהתבונן בדברים יומיומיים מזוויות חדשות, לא שגרתיות; אפילו
בבניין ישראלי-עירוני טיפוסי, בן 4 קומות, בגוני אפור-לבן-בז' משעממים.
היכולת להבחין ולגלות דברים חדשים, שלעתים, לא יתגלו אלא כאשר אנו אוחזים
במצלמה. אך יכולת זו אינה שמורה אך ורק למדיום הצילום, אלא קיימת גם באחרים
כציור, רישום וכו'. המיוחד הוא שבצילום היא מקבלת את התוספת המשמעותית של
המידיות, שמאפשרת לכל אחד, לפחות תיאורטית, לעסוק בכך.