צלצול קוטע את הדממה (דממה? רעש.) שלאחר טקס יום הזכרון, בדרך לשיעור הבא.
עוד משימה לגליון הקרוב, האם אני יכולה, זו תהיה כתבה על איך שאנחנו לא לומדים
כלום באוניברסיטה.
בשיעור, המרצה בחר להסביר מחדש נושא שלמדנו כל הסמסטר (תורת היחסות). פירוש
הדבר, זמן חופשי לעשות בו כרצוני.
וכך נולדו שתי הסקיצות שלמעלה. הימנית לא יפה, השמאלית מושקעת בהרבה יותר. רק
להעתיק לנקי וסיימנו.

כעבור כמה ימים, הגיע הטקסט במייל. הסתבר שאמנם הטקסט הוא בנושא "למה אנחנו לא
לומדים כלום באוניברסיטה", אבל הוא מכוון באופן ספציפי ל"למה אין לנו קורסי
העשרה מפקולטות אחרות".
נושא רלוונטי ועקרוני בהחלט, אך איש לומד עם ברז יוצא מראשו אינו הדבר המתאים
ביותר לשלב בכתבה.

יום חמישי לא היה יום שנועד לישיבה בבית. באותו יום חמישי הלימודים הסתיימו
ב-4, והאוויר בחוץ קרא לי. וכך ישבה לה סטודנטית על הדשא, מציירת סקיצות
ל"אנטי תזה", כאשר רוח עקשנית משחקת עם הדפים.
שעה וחצי וג'וק מעוך (על דפי תמונה ב') לאחר מכן, התקבלו תוצאות מספקות
(פנסילינג, עדיין). בדיוק בזמן לתחילתה של שקיעה, ולמפגש עם חברה (במקום
שקיעה? אח, ההקרבה למען האחר..)


ברצוני להודות לפורום סטודנטים בתפוז וספציפית לabcdme, על שעזרו לי למצוא
באיזה צבע עלול להיות החלק העליון של הגלימה (הכחול, שיצא סגול בהדפסה
בעיתון).