התמונה צולמה במהלך הטיפוס לפסגת ה-Tocllaraju, שגובהו 6034 מטרים מעל פני
הים. הגובה בה צולמה התמונה הוא כמאה מטר פחות מכך ולפני הקטע הדורש טיפוס
טכני והשעה בערך 7 בבוקר.
איכות התמונה לא אופטימלית אך יש לי מספיק תירוצים:
1. כמובן אין שום מניעה להאשים את איכות הפיתוח הפרואנית שמוסיפה לתמונה כל
מיני קוים לבנים שלא קשורים לעניין.
2. כתוצאה מחוסר בחמצן גם הראש לא מתפקד כמו שצריך ולכן לא חשבתי לצלם הרבה
תמונות וגם בלי אלכס המדריך שמכין את האבטחות לקראת הטיפוס הטכני.
3. קשה לתאר את אובדן התחושה באצבעות במינוס מי יודע כמה מעלות, ולכן האינטרס
היחיד שעמד לנגד עיני באותו רגע היה להחזיר את הכפפה וכמה שיותר מהר.
למרות כל הבעיות בכל פעם שאני מסתכל בתמונה הזו מציפה אותי תחושה של אושר,
שכנראה קשורה איכשהו להרגשה הנהדרת של כיבוש הפסגה (אושר מסוג אחר שלא חויתי
כמותו לפני כן, ואינו ניתן לתיאור על ידי חסר יכולות מילוליות כמוני).
וגם הקו המפריד בין החלק החשוך לחלק המואר בעולמנו, ואולי זה רק פרי דמיוני אך
אני נשבע כי ניתן לראות שהעולם מתחיל להתעגל (מה לא הייתי נותן בשביל עדשה 17
מ"מ)...
צפון פרו, La Cordillierra Blanca (הרכס הלבן), יולי 2001