חנן המשת"פ כבר לא זוכר שפעם קראו לו אחמד,
כשהוא גר ביפו והלשין על מבוקשים.
היום הוא מסתובב כבר בלי שפם,
אבל עדיין פוחד שיפגעו בו אנשים קשים.

קטיה הזונה עובדת בדרום ת"א בבית קטן,
יש לה חובות בבנק וגם ילדה.
לפעמים אחה"צ, כשאין קליינטים,
הן יוצאות ביחד לטייל בגינה.

יאיר גר בבית עם המון חדרים ריקים,
יש לו מחשב, סלולרי ומיטה רכה.
לפעמים הוא חושב לזרוק את הכל,
לנסוע לים ולהירדם מול שקיעה.

אסתר מצאה לה גבר אוהב,
שאוהב לאהוב דרך הידיים.
בלילות, כשהילדים ישנים,
דמעותיה יורדות, מציפות העיניים

אלעד לא התאים לתפקיד בו הוצב,
היו רואים כשחזר הביתה שבור.
כנראה שלא הספיקו הערכים שהכניסו לו לראש,
אם הוא היה צריך לדחוף שם גם כדור.

יוסי פעיל בתנועת נוער,
מאמין גדול בשלום אמיתי.
הוא יוצא להפגנות, צועק ברחובות,
אבל פוחד לחייך אל ילד דתי.

אלון הוא לוחם בסיירת גבעתי,
שנשאר תמיד ילד עם חיוך מקסים.
כמה חבל שבמדינת מלחמות,
לוחמים מתים גם בכבישים.

מישהי אמרה פעם שאני עצוב מדי,
או שסתם עוברת עליי תקופה קשה.
לדעתי, עוד לא ראיתי שמחה אמיתית,
ומתי כבר תבוא שלווה,
אהבה?



לאלון ואלעד



(בית ראשון ושני - עיבוד של שוטי הנבואה)