היא אורזת מזוודה קטנה עכשיו, קטנה כמעט
כמו תיק, כי יותר מזה בעצם היא לא צריכה
ולא שוכחת לארוז את החיוך שלו.
בקור, כשאפילו השמש רק פוקחת ניצני אור
ראשונים, היא סוחבת בקושי את המזוודה
שגדלה בינתיים מאיימת בגודלה עליה, הקפואה
במעיל ואלפי חולצות.
תום השדונית
/
הדרך שנשארת
