מה זה החיוך הטיפשי הזה??" אני שואלת ומחייכת אליו חזרה.
"סתם" ירון עונה וממשיך לחייך " חשבתי לעצמי, איזה יופי שביום
שישי בצהרים אנשים באים לשתות קפה, לא מפחדים מפיצוצים"
כשמתאהבים, פתאום משתחרר לו איזה מקום
בלב.
הוא תמיד שם, המקום הזה, לוחש רוחש וכמה,
אבל כשהתקווה ניצתת, כשנדמה שהאפשרות
מתממשת,
הוא מתרחב, נפתח ומוכן להכיל, את האהבה..
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
