אורי חרובי

/

פוטו סינתזה

6281
 

פרגמנט

בקצה אחד של הסרגל יחשבו אותך לאנין טעם, עורג אל ציוצי הציפורים, ובקצהו השני יסמנו אותך כאיסטניס מזויף. עדיף אם כן להישאר בצל. כמו כולם.

בבמה מאז 27/3/03 13:37
ובקיצור: מאת:

נאוה

 זמן תגובה אחרונה: 1/12/24 7:48

מעורר ענין...
תודה רבה.
נאוה-rnavanava@walla.com

בוריס גורליק

/

הלב כואב שלו אוהב

6282

ערפילי

 

שירה

סמל עומד לפרוץ בבכי עשן לבן חודר בשקט סימן ורוד נשאר בלחי מכרתי נשמתי בשקל

בבמה מאז 5/2/06 6:04
ובקיצור: מאת:

נאוה

 זמן תגובה אחרונה: 1/12/24 7:59

מעורר ענין...

בוריס גורליק

/

אנחנו הורגים כי איננו יודעי...

6283
 

שירה

אנחנו רבים כי איננו יודעים לעשות משהו אחר אנחנו נופלים כי איננו יודעים לראות אנחנו הורסים כי איננו יודעים ליצור אנחנו הורגים כי איננו יודעים לחיות

בבמה מאז 13/7/06 21:45
ובקיצור: מאת:

נאוה

 זמן תגובה אחרונה: 1/12/24 7:58

נוגע...

בוריס גורליק

/

איך דרסנו כמה ציפורים

6284

זכרונות

 

שירה

ושאלתי את יב אם הוא דרס ושאלתי אותו אם הוא הרג ושאלתי אותו אם הוא בטוח שראה נוצות שעפו ברוח

בבמה מאז 25/9/06 9:43
ובקיצור: מאת:

נאוה

 זמן תגובה אחרונה: 1/12/24 7:54

מעורר ענין...

בוריס גורליק

/

אילתור של קנדינסקי

6285

רומנטיקה

 

שירה

כמו אילתור של קנדינסקי כמו דגדוג בפנים כמו חיבוק נעים

בבמה מאז 13/10/06 23:37
ובקיצור: מאת:

נאוה

 זמן תגובה אחרונה: 1/12/24 7:55

מסקרן...

בוריס גורליק

/

מאותו השורש

6286
 

שירה

להאמין באומנות ולהריח מריחואנה לידוס את הדוס על הכבישים כמו עכבישים

בבמה מאז 15/10/06 11:31
ובקיצור: מאת:

נאוה

 זמן תגובה אחרונה: 1/12/24 7:56

מסקרן...

שחף בורקוש

/

מצטערת

6287
 

מונולוג

כמעט שהייתי עכשיו כל כך מצטערת. החיים השקטים שלי עלו על שרטון. מצאתי את עצמי מסתובבת עם סכין מלאה בדם, פוגעת בכל האנשים שאני אוהבת. בתנועה בלתי נשלטת במבט אומלל. ממלמלת שזאת לא אשמתי. שככה זה צריך להיות. אבל מה זה משנה שאני צודקת. הם עדיין נפגעים.

בבמה מאז 22/12/06 11:48
ובקיצור: מאת:

נאוה

 זמן תגובה אחרונה: 1/12/24 7:52

מעורר ענין...

בוריס גורליק

/

בין הדמיון למציאות

6288

הגות

 

שירה

לו ידעתי מהי מציאות אולי הייתי מפסיק להאמין

בבמה מאז 31/10/06 10:59
ובקיצור: מאת:

נאוה

 זמן תגובה אחרונה: 1/12/24 7:55

מסקרן...

בוריס גורליק

/

חלום קטן

6289

קצרצר

 

שירה

חלום של לילות צבועים בלוז חלום של בוקר רוקנרול חלום שכל מילה חרוז חלום של אהבה כמו חול

בבמה מאז 8/11/06 10:11
ובקיצור: מאת:

נאוה

 זמן תגובה אחרונה: 1/12/24 7:56

מעורר ענין...

אולה קרבצנקו

/

אשה בריח מוות

6290

כמיהה

 

שירה

גבירה רמה בריח מוות צעיפה עשן שחור צעדיך מחישה, אלי, אלי

בבמה מאז 19/4/07 17:43
ובקיצור: מאת:

אלה אור

 זמן תגובה אחרונה: 26/7/25 9:24

קר ומדוייק
כתוב היטב
אהבתי

גילס בורק

/

יום ללא שוב

6291

ייסורים

 

סיפור קצר

המצח מזיע ובוכה, מזכיר לי ימים כתיקונם שהחום הנורא העביר אותי על דעתי. אני מסניף את הצחנה של עצמי ומנסה למצוא דרכים להאריך את הדרך רק בשביל עוד קצת מק וריקבון. גם אבא עכשיו מרקיב. דוממתי מנוע וחיסנתי את עצמי בכיפה שחורה ועוטפת.

בבמה מאז 9/9/11 22:30
ובקיצור: מאת:

נאוה

 זמן תגובה אחרונה: 1/12/24 7:50

מעורר ענין...

ברוריה קוחנובסקי

/ 6.59 6292

הרהור

 

שירה

השעה 6.59 מתקדמת לעבר השעה שבע. בקול דממה דקה בלי משים

בבמה מאז 6/10/21 11:05
ובקיצור: מאת:

ברוריה קוחנובסק...

 זמן תגובה אחרונה: 30/11/24 10:10

תודה איתנה
ריגשת אותי

נחום ונגרוב

/

דמוקרטיות קורסות לאט

6293

פוליטית

 

שירה

דֵּמוֹקְרָטִיּוֹת קוֹרְסוֹת לְאַט אוֹ נוֹפְלוֹת מַהֵר הֵן דּוֹעֲכוֹת לָהֶן וְהוֹלְכוֹת אֶל מָקוֹם אַחֵר

בבמה מאז 25/11/24 19:30
ובקיצור: מאת:

נחום ונגרוב

 זמן תגובה אחרונה: 29/11/24 15:01

טראמפ אשם בכך שהוא מעודד את זה. למי שבשלטון יש יותר
אחריות.

שחר מהבש

/

ההלך

6294

אורבני

 

צילום

בבמה מאז 27/11/24 12:35
ובקיצור: מאת:

שחר מהבש

 זמן תגובה אחרונה: 28/11/24 19:11

כעם. עם ישראל חי.

זיו כץ

/

כהגלות נגלות אחד הריקים

6295

אלוהים

 

שירה

אח גדול הכול יכול ולא לסבול אותי

בבמה מאז 28/11/24 15:21
ובקיצור: מאת:

נחום ונגרוב

 זמן תגובה אחרונה: 28/11/24 22:48

אוי לי כי נדמיתי
בחדרי נחבאתי
אך נגלה נגליתי
כאחד
הריקים

ברוריה קוחנובסקי

/

הָאֶזְרָח K

6296

ביקורת

 

שירה

הֻטַּלְתְּ לְתָא אָטוּם הֻשְׁלַכְתָּ לַחֲדַר חֹשֶׁךְ בְּלִי אֲוִיר לִנְשִׁימָה בְּלִי אוֹר לְמָאוֹר

בבמה מאז 29/11/24 11:01
ובקיצור: מאת:

איתנה אני

 זמן תגובה אחרונה: 30/11/24 5:44

כול כך מתאים גם לימים האחרוני
כתבת יפה מאוד

הקוף המקליד

/

קֶבֶר

6297
 

שירה

גֵ'נִי שָׁאֲלָה אִם אֲנִי זוֹכֶרֶת אוֹתָךְ. אֵיךְ אֶזְכֹּר? אַף פַּעַם לֹא בִּקַּרְתִּי קֶבֶר שֶׁל מִישֶׁהִי שֶׁהִכַּרְתִּי וְאֵין לִי מוּשּ-ָג מָה לַעֲש-וֹת עִם שֵׁמוֹת נִשְׁכָּחִים שֶׁנִּרְקְבוּ בְּסִמְטָאוֹת הַזִּיכָּרוֹן.

בבמה מאז 30/11/24 4:53
ובקיצור: מאת:

שחר מהבש

 זמן תגובה אחרונה: 30/11/24 11:06

משתתפת בצערכן.
יש לך יכולת מופלאה לספר סיפור בשירה.
שילוב של כישרון טבעי והעובדה שאת לא עצלנית בעבודת
הכרייה הכרוכה בכך...