| |
< עמוד הבא
עמוד קודם >
התחלה >>
ארז רונן /
עיניים אדומות
1583
סיפור קצר היום הכי מסריח בחיים שלי התחיל כשהתעוררתי מאוחר לבית ספר.
אתם בטח מכירים את ההרגשה, אתם מתעוררים לראשונה, פותחים
עיניים ובטוחים שעוד מוקדם ויש לכם פול-זמן לישון, ואז, רק כי
להיות בטוחים שאתם צודקים, אתם בודקים בשעון מה השעה ומגלים
שהשעה שמונה |
בבמה מאז 27/4/00 12:17
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 15/3/25 11:59
סיפור שכזה...
גיל אלף /
שקרים
1584
מונולוג קנית אותי במגע ומכרת לי כמה מילים, סיבות מתורצות עם שעות
ותיזמונים, חשבתי שאולי תהי אמיתית, אך מסתבר שאת סתם עוד
שקרנית. |
בבמה מאז 16/3/01 14:03
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 16/3/25 10:22
נוגע...
גיל אלף /
אמנות
1585
מונולוג אמנות היא דרך התבטאות, וזו אחת מרבות, ובכל זאת מסביב לדמות
האמנותית מרחפת רוח הבדידות, תדמית הייסור האינסופי וכל זאת
בכדי להצליח לתקשר? - יש בזה מן הניגוד.
אולי התשובה היא בכך שאמנות היא דרך טובה לתקשורת המונים,
למטרות הזדהות בלבד. |
בבמה מאז 19/3/01 4:07
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 16/3/25 10:27
מעורר ענין...
גיל אלף /
הבילבול
1586
שירה והבלבול שפה ברורה בין בני אנוש חסרי פשרה, לכודים במן מלכודת
שטמן לו הגורל. |
בבמה מאז 20/3/01 12:48
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 16/3/25 10:24
נוגע...
גיל אלף /
בדידות לפנות בוקר
1587
שירה השחר מגיח מעל עיר הזויה
ילדי הלילה מסתתרים מעצמת החמה
רחובות ריקים - הרגשת בדידות אינסופית
שוטטות של לפנות בוקר בעיר דמיונית. |
בבמה מאז 26/7/01 10:49
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 16/3/25 10:23
נוגע...
גיל אלף /
יופי עירוני
1588
שירה העיר בלילה כל-כך יפה
כל-כך קרה ובודדה
רצית להיות כמוה,
ראי הצלחת ומה עכשיו? |
בבמה מאז 24/7/01 3:41
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 16/3/25 10:26
מסקרן...
גיל אלף /
עבר
1589
שירה נזכר בעבר בעצב
ובוכה על שעתיד לבוא,
נזכר אבל בעצם
לא יודע למה את לא פה. |
בבמה מאז 11/11/01 0:39
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 16/3/25 10:26
נוגע...
הדר בר-אל /
אהבת אישה לאיש
1590
שירה אני הייתי לך בוקר,
אני לך גם ערב. |
בבמה מאז 11/11/01 15:18
ובקיצור: מאת: שריד רז זמן תגובה אחרונה: 16/3/25 0:18
רוח מרעידה את חלונות הזיכרון
איזה משפט יפה
שיר כל כך
מעניין ואינטימי
גיל אלף /
הרס
1591
שירה קרוב למציאות עירונית של שחיתות
חיים נשרפים
כמו שעון חול מודרני |
בבמה מאז 17/11/01 17:38
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 16/3/25 10:25
מעורר ענין...
גיל אלף /
האיש שחושב שעות נוספות
1592
שירה עליונות הרוח בעולם המציאות
מלים שנכתבו כפתח מילוט
מילוט ממתן תשובות ישירות |
בבמה מאז 6/1/02 15:54
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 16/3/25 10:24
נוגע...
מזאצ'ו ביק /
שדות
1593
בדידות שירה יום חדש
ואין יותר שקט בשדות |
בבמה מאז 28/8/03 9:04
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 15/3/25 12:06
מילים שכאלה...
פנינה בר-יוסף /
חופה ירוקה מעלי
1594
ערפילי שירה צמרת העץ הירוקה עמו זיקוקי דינור על ראשי.
מגנה עלי ושומרת.
חופה ירוקה של ענפים על ראשי.
מנחמת ואוהבת |
בבמה מאז 22/3/04 18:58
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 15/3/25 10:18
נוגע...
פנינה בר-יוסף /
המנוע/המניע
1595
הרהור מונולוג אדם הולך לאיטו
ולאן הוא מחובר?
מי מניע אותו?
מה גורם לו לנוע? |
בבמה מאז 5/8/04 0:32
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 15/3/25 10:27
מעורר ענין...
פנינה בר-יוסף /
געגוע לאמא / דיאלוג
1596
כמיהה סיפור קצר אבא... אני רוצה את אמא.
- גם אני, חמודה...
- למה היא עזבה? |
בבמה מאז 29/8/04 3:24
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 15/3/25 10:20
נוגע...
מזאצ'ו ביק /
Topan vs. fire
1597
צבע צילום בבמה מאז 13/4/06 10:41
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 15/3/25 12:08
שבתי להתבוננות...
פנינה בר-יוסף /
דמיון מודרך להרגעה
1598
אמונה מונולוג אני רוכבת על סוס. אנחנו דוהרים כאחד לעבר האופק. רוח נעימה
מנשבת מסלקת כל טיפת זיעה.
מרחבים נפרשים לעיני. גבעות ירוקות מלאות עצים. צפורים מצייצות
בקולם מעלי.
אני שומעת אותן באוזניי. |
בבמה מאז 17/6/06 19:03
ובקיצור: מאת: נאוה זמן תגובה אחרונה: 15/3/25 10:26
נוגע...
מאיר אמוזיג /
האמת העירומה
1599
כמיהה שירה מַבִּיט בָּאֱמֶת הָעֵרֻמָּה
מָה יֵשׁ לוֹמַר
יְפֵהפִייָּה
עִם בַּעַל מְכֹעָר |
בבמה מאז 11/3/25 6:39
ובקיצור: מאת: מאיר אמוזיג זמן תגובה אחרונה: 13/3/25 10:47
תודה :-)
מאיר אמוזיג /
עֲצִירוּת
1600
הומור שירה בֶּאֱמֶת שֶׁאַנְ'לֹא מֵבִין
אֲנָשִׁים שֶׁהוֹלְכִים
עִם עִיתּוֹן לַשֵּׁירוּתִים |
בבמה מאז 14/3/25 4:38
ובקיצור: מאת: רמי בקיש זמן תגובה אחרונה: 28/3/25 8:59
חחח
מאיר גזית /
תשייט כמו ענן תזרום כמו נהר
1601
אהבה נכזבת שירה תִּזְרֹם כְּמוֹ הָעֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ הַמַּיִם
בַּנָּהָר,
מָה שֶׁאֲנִי רוֹצַה זֶה שֶׁתִּשְׁכַּח מִמֶנִּי,
מָה שֶׁאֲנִי רוֹצַה זֶה שֶׁתִּשתחרר בְּעַצְמְךָ. |
בבמה מאז 14/3/25 11:43
ובקיצור: מאת: מאיר גזית זמן תגובה אחרונה: 14/3/25 16:49
< עמוד הבא
עמוד קודם >
התחלה >>
| |
