היא משחררת את אחיזתה ונעמדת כשידיה
לצדדיה. תסתובב, היא אומרת לו, אל תסתכל
על הרחוב. הוא מציית. אותי אתה רואה, היא
שואלת. אני כאן. איתך. היא נועצת בו את
עיניה הכחולות. אין פרחים, היא אומרת. אין
לבבות. זה אנחנו, היא לוחשת, כאן ועכשיו.
זה העולם שלנו.
נמרוד ארלוק
/
לראות כחול
