"איך קוראים לו, סבתא?" שאלתי. סבתא סובבה
את הראש בחזרה אלי, ודמעה קטנה נשארה
תלויה לה בזווית העין.
"שכחתי," היא לחשה. "זה היה לפני כל כך
הרבה זמן, ואני..." הקול שלה נמוג שוב.
היא ניגבה את הדמעה בקצה האצבע והסתכלה
עליה. "הספנתעיר." היא אמרה בשקט.