אני יודעת שלא משנה מה שאני אכתוב, ולא משנה כמה דמעות יזלגו
מעיני, המצב הוא אותו המצב. אני זו שמחליטה באיזה אור לשים את
הדברים. אז למה למרות שאני כל כך רוצה אני לא מצליחה לראות
עכשיו ורוד?
אני זכיתי לפינה משלי רק עם סיום לימודי התואר השני בארה"ב
והשיבה ארצה. בינתיים נאלצתי לחלוק עם אחרות: שלוש בחדר ואחר
כך שתיים בחדר וגם בבוסטון לא הייתה לי ברירה. והקשר עם רבקה
- מוטב שלא תשאלו = תקראן.
סופרמן נדלק. המוסיקה, האורות, האנשים,
הכל השפיע ביחד. הבאסים, הטראנס. סופרמן
רוקד טראנס! כולם מסביבו מאושרים, נעים
לפי איזשהו קצב פנימי שמשתלב עם המוסיקה,
והם לא מודעים לזה שסופרמן, סופרמן בכבודו
ובעצמו, רוקד איתם בטראנס.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
