ואז כשבאתי לראות, שכבה האגדה בחדר צבוע
לבן, מכוסה בלבן. ובתוך כל הלבן הזה, בלטו
פניה הצהובות. שלמות עם גורל, שנראה לה
קרוב. הצהוב הזה שיקף, מסתבר, את המחלה,
שאכלה אותה מבפנים. וחשבתי לא, לא האגדה.
זה לא יכול להיות. היא הרי מעבר לדבר הזה.
היא גדולה מהחיים.
קובי לרנר
/
אוגוסט-נובמבר
