בעוד שאני מחבק את ענבל שלי, סנוורו את
עיניי אורות בוהקים. לעברי קרבה דמות
מוקפת בזוהר לבן. כמו מלאך. הזוהר כמעט
עיוור אותי. חוץ מהדמות לא יכולתי לראות
דבר. צמצמתי את עיניי למען סינון האור,
ואז ראיתי אותה בברור. היא הייתה אחת
חלקה.
נטע סופר
/
ברירת מחדל
