זאת צ'צ'יליה בארטולי, זמרת מצו-סופרן איטלקיה.

ונפשי הצלופה מוכת געגוע
וכמהה בסערה אל ליבו הרגוע

שמן על בד

מחובקים - כמו אוהבים
זוג מושלם נחרט בראשי
האש שורפת את החסרונות

צבעי פנדה

ואני רוצה לצעוק
ואני רוצה לבכות
ואני מתעלמת
מכל השטויות

במסלול החיים המהיר
אפילו הר יכול להפוך לאוויר
הסתכלות אחרת על היופי השמיימי
מגלה את סוד העולם הפנימי.

בתוך הזוועה, האש, הפצועים
ההלם וכתם הדם
נכנסים לזירה, נציגי אלוהים
למיין חללים במותם

ראיתי איך אדם שוכב
בלי רוח באפו
בראש עיתון, הוא מככב
דקה אחרי מותו

כל יצור כאן בעולם
נברא, כדי להיות מושלם
נמר קיבל פסים חומים
פרפר קיבל צבעים יפים

אני מביטה בפניהן של נשים זקנות,
כפופות, מושכות רגלים כושלות.

אישה צעירה בת 18, אישה צעירה בת 22,
ואולי 25? מתנשאת לגובה על פלטפורמות
גוף דק, שקוף, קשובה לעצמה, רוצה לרצות,
למצוא חן, למצוא חן...

לעיתים סינדרלה נישאת לאביר
כמו יצאה מחושך לאור
ביום המחר את גופה הוא משכיר
או מתחיל עצמותיה לשבור

דם החפים נספג בחולות
בגוש קטיף הבוער
שוב, המלאך הקוטף נשמות
מניף החרמש וקוצר

והאבן היא אבן בלי לב ושפה
לבנה, מלבנית, מסותתת
ואין בכוחה להחזיר אהבה
היא אבן ואבן שותקת.

אני מבקש דקת דומיה
לא לזכר מתים
שקט מוחלט, גם לא לחישה
חסד לכל החיים

פיטרו אותה.
סך הכל היא ניסתה לגרום להם להיות מקוריים, להפעיל באמת את
ראשם, ולא להיכנע למערכת. אבל הם נכנעו, כל אחד נכנע באיזה
שהוא שלב בחיים שלו למערכת הזו.

ציור