בחדר אחד קטן
האגו, אתה ואני,
אני טיפה בצד,
אתם אחד מול השני.

על מה הוא בעצם שמר, על ארץ שאין בה מחר, על ארץ מוכתמת בדם
על ארץ אוכלת אדם. יושבת האם ואומרת חבל, חבל שבשביל זה בני
נפל.

שיר שנכתב בעת הפיגועים בארה"ב ומאפיין את ההרגשה שיש באותו
הרגע

לא רוצה סיפוק מיני
לא רוצה מאף אחד פינוק...

ואתה שוב עלית ברשת
מהבהב אדומים וכחולים
כמו קורא לי לשלוח מסר
של רגשות דחוסים במילים

בהתחלה התנגדה לכל העניין. "הדבר הזה משתלט לאנשים על החיים!"
טענה באוזניי חברותיה. היא חשבה שהיא לא צריכה חיים מדומים.
לפני שבועיים נכנעה. חברתה סיפרה לה איך התחילה לדבר עם עוז
מכיתה ט' 4 באיי.סי.קיו. "עם עוז?!" שאלה נרגשת, "את בטוחה?!".
חברתה הנהנה בהתלבו

ואם אומר אוהבת,
אהוב אותי!!!

יש לי אלף האהבות, באוטובוס, ברחוב, בצבא, בים, בחלום
ובדימיון. אהבות קצרות, מתוקות לשניה וצורבות כמו צריבת הפרידה
שניה לאחר-מכן.

גם כשמצב הכי הכי גרוע
לעולם לא ארים ידיים,

מישהו
נמצא שם
ותמיד מסתכל
מישהו
שאין לו דמות
גם לא צל

יום אחד, עכבר אלקטרוני
התעייף לרוץ
על שולחן
אמר לעצמו
קופידון שכמוני
יכול להיות
לשדכן.

ואנשים אומרים
שזה רגיל
שזה קורה קורה
ואז זה נגמר...

ובוכה המיתר
מעומקו של השבר
בלב מפרפר
מול סורג נעקר
שרוח החופש
נושב מכל עבר
מביא בשורתו
של עולם לא מוכר.

צבעי מים

חוט מבויש מול מחט
סוררת
ממשיך לחזר
חולם להשחיל
ומחט שנונה
על תשוקה מתגברת
אומרת לחוט
שישוב אל הסליל.

הרי יש עניין לכותב הנמרץ
להיות בעיני קוראיו
נערץ
להגיע סוף סוף
לאותה המשבצת
שכתוב בצידה, המלצת מערכת.

לא בכל מחיר
צריך לחבר
רגשות אהבה
לשיר