"אתה יכול לייבש חלומות?"
"מה?!?!"
"לייבש חלומות, פשוט... לייבש אותם! לקחת אותם, להכניס בתוך
איזה ספר, לתקוע במדף, לפתוח אחרי עשר שנים ולראות שעדיין יש
חלום???..."

והוא עדיין עם המצרכים בידיים
השקית נשמטת מידיו ופיו ועיניו אומרים שירת עונג
עיניו מתגלגלות, שפתיו ננשכות בתאווה גדולה.
הן קורעות ממנו את עטיפת בגדיו המוקפדים
ומתחילות במלאכת המין

הפגישה הראשונה שלנו היתה מוזרה. מסביבנו הכל דם, גלונים שלמים
של האדום- האדום הזה, מתנדבות של מד"א ואנשים שכובים על המיטות
המתקפלות, שעטופות בנייר גס ועבה וניילונים, עודפים ממלחמת
המפרץ, שמעניקים סטריליות מינימלית, ובידם תקועה מחט אימתנית
שמוצצת להם את הדם

איתי רץ ישר למכונית והתניע. הוא בקושי ראה ממטר, אבל בכל זאת
הצליח להבחין בכך ששני אנשים עומדים מול המכונית שלו בכוונה
לחסום לו את הדרך. איתי גם הבחין שאלה שניים מהחברה של הערבים,
אז שם גז.

כשפיללתי הבוקר - תפילה

רק לי נתקעו העיניים בהליכה שלו,
מקרטע הולך לקיוסק הסמוך מתחנן למשהו חם.
והיא ממשיכה לדבר

הוא מתחיל לדבר את שיחות הטרמפים הרגילות ואני משיבה לו
בנחמדות האופיינית , כמה שאתה יותר נחמד יקרו לך פחות ופחות
דברים רעים, ואז הוא מתחיל לבקש ממני להוריד את הסוודר כי
נורא חם במשאית.

הטלפון צלצל -
מאמצע לונדון עד אמצע ראשון לציון
לא תפוס , צליל כזה טו...טו....טו
פתאום - כן .... ניתוק

ופתאום הסתכלתי בהן באמת וראיתי
איך הזמן הכאב והדמעות
הולכים וחורצים בהן חריצים נוספים

בשבילי עד עכשיו, סקס היה עבודה קשה. לא לעשות שום דבר? רק
לשכב כמו מלכה. נו, אני מוותרת. תום עובר על כל גופי בנשיקה,
מרפרף עלי בעיניו, ליטוף ונשיקה וחיבוק ומציצה. מוציא ממני
קולו רמים ולוחש "שש... השכנים שומעים." וכך זה נמשך שעה
ארוכה. שעה? עד אור הבוקר.

אמרתי לה, לא. זה לא אלוהים
זה אבא שלי שסידר לנו
והיא אמרה לי : לא לא לא
אבל הבוס הגדול זה אלוהים,
עניתי לה שלאלוהים לא ממש אכפת
ממני ומחיי הקטנים, אבא שלי הוא הוא
שמסדר לי פרוטקציה אצל המלאכים.

אתם יודעים, מה שמצחיק בכל העניין,זה שביומולדת האמיתית שלי
כולם התעלמו ממני, כרגיל. זה לא שנפגעתי או משהו, זה לא
שציפיתי שמישהו יעשה משהו מיוחד כי יש לי יומולדת. אני מודע
למצב החברתי שלי, והמצב הזה הוא מצב שבו אין לי חברים.

משוגעת על אהבת הגוף הזו
כשהיא אינה אוטומטית
אלא נובעת מאהבה גדולה ואינסופית
ומהתחייבות מוחלטת לאיש אחד
שנהיה שלנו לבד עד טרוף

אנחנו עוברים לדירה חדשה
אחרי 26 שנים בדירה שלנו
וזה כל כך קשה לי
אני מנסה לשכנע
אותי ששם
יהיה
טוב יותר
ומשהו בי
מסרב להשתכנע

פתאום בפתאומיות , באמצע קינג ג'ורג
מאפייה חדשה עם שם קשה וישן " התנור "
מאפיית ההיכרות שלי ושל ארז אהובי הנצחי
כאן אהבנו בין המאפים והיו בנו חיוכים גדולים
זה המקום הריח והטעם

לפתע נלפתו מתני בחוזקה והונפתי בסיבוב, כשרגלי מבטשות, מחפשות
אחיזה. נבהלתי וצווחתי. פיו של אדם צחק מולי מבעד לזקנו הקצר
ועיניו הזדהרו מבין תלתליו הארוכים.
"קרייזי, משוגע, עזוב אותי", צווחתי, צוחקת בעל כרחי.

ימים נוזליים
ימים של אלכוהול
של קפה
של זרע
של מיצים חמצמצים.

דקה שלמה חלפה מאז שחזרה לשבת על הספה הירוקה ועד שאגרתי את
האומץ לגשת אל שניר, ששכב על הרצפה. לחשתי לו באוזן את מה שלא
רציתי שמיכל תשמע, אבל מיכל לא הסכימה שנשאיר אותה מחוץ למה
שזה לא יהיה שתכננו, כי, אתם לא חושבים שאני גם ככה כבר ממש
לגמרי לבד, היא אמרה.

יום בלי שירה הוא יום שלא שווה
להתעורר ולהציץ בשמש
ולפרגן לה ולצמוח ו...
להיות שחקו על תנאי בטלן ונמש

נמשכת הסיאסטה האינסופית
שלושים שש נקודה ושש בצלה -
טמפרטורה של התלקחות הזמן .
דיזנגוף זורם לו
לעבר ההיסטוריה ים התכונית ...