לא מפורק
ולא שבור
רק סדוק
מעט.

ואם אני אחפש טוב אוכל למצוא גם פירורי
לחם שנתתי ליונים בגיל חמשעשרה
רק תשירו לי, הייתי מבקשת תצרחו
עם העורבים שהגיעו רק אז
תכינו לי בוקר

הרבה דברים טובים קורים בגשם
תמונת העולם משתנה
אני נושם אוויר אחר
הכל נעשה ברור יותר

כשאהיה גדולה אני אהיה
מטורפת,

"בוגרשוב מעולם לא היה קר יותר", אני חושבת לעצמי בעודי צועדת
הביתה בחמש לפנות בוקר מהמסעדה.
מלצרות זה כסף טוב, וזו אפשרות בהחלט סבירה בתל אביב של אלפיים
וארבע.

ראו העולם כאן
נוזל

זקנים של פליני
ליד השולחן
מנסים כמו בכוח
לדחוס לכרסם

הדמעה שלך

מה זה אומר
שיש לה עיניים יפות?
מה זה אומר
למשל על הישבן שלה

תאכלי לאט. לאט, אני אומרת לך, כמו שאוכלים תינוקות. לאט כמו
שבוודאי אוכל צב. תאכלי לאט ותרגישי כל פירור היטב בפה, היטב
תרגישי כל פירור, עד אשר תבוא הבחילה ותגאל את הכל. תקיאי,
תקיאי עכשיו. אבל תקיאי באלגנטיות, שלא ישמעו. בשקט בשקט, בשקט
זה טוב.

"זו פעם אחרונה שנשב פה ביחד?" היא שאלה אותי בעיניים
נוצצות... לא העזתי לענות, לא העזתי לחשוב על זה אפילו... "אתה
חושב שיהיו שקיעות כ"כ יפות גם כשלא נהיה כאן?" היא המשיכה
לשרוט לי את הלב.

אני מחכה שתתרגם אותי לשפתך,
כבר הרבה הרבה ימים.
יושבת ודוחפת דפים למגירה

אני מחייכת אל עצמי ויודעת
שרכבת הזמן תגיע גם אליו,
היא לא מפספסת אף תחנה.

זה לקח לו כמעט חצי שעה לעלות עד סמוך לראש הצוק, יותר כבר לא
העז. היום לאחר שעבר כבר את מבחני הכניסה של החברה המחוספסים
ומאד לא חברותיים, הוא עושה זאת בתוך חמש דקות, עם סנדלי אצבע
ואפילו מתיישב על השפיץ של השמוק.

רוקדת לצלילי הלילה
מביטה בירח, ורואה בו
את מה שאני יודע שאמורים לראות בו
אבל אף פעם לא מצליח.

מכוניות עומדות
מלפני מאחוריי ומצדדיי
ואני הוא העומד.

ברגעים כאלה של
פחד
אני מושיטה את ידי
דואגת לך, מעודדת אותך

אתה כולך רק תאווה
עצמית שמציצה אל
המחשוף שבחולצה

כשרידינג היה בית חרושת לעננים
לא פחדתי מהחושך
שכבתי במושב האחורי