עד ש... מצאת אותה עם צעיר אחר, אחד שהיא הספיקה להכיר בזמן
שאתה הלכת להביא לכם משקאות ופתאום ביום בהיר אחד, בלי לשים
לב, הכל קורס לך מול העיניים...

שניים באהבה.
בשדה, בכרם, או בפיצריה בשכונה

שוב מרגישה
ושוב מכחישה

אין לך ילדים ולא בן/ת זוג.
אני לא יכול לאיים עליך.
אין לך חיים.
הגולם שקמל יצרו.

בירח מלא של חצות, כשחומות נפרצות,
אני מסתפקת במחסומים
או בגדר שאפשר לעמוד משני עבריה
רק בשביל לקבל חיבוק

תכניסי את הבטן פנימה,
נפחי את החזה,שתיראי מושלמת,
החולצה הזו לא מחמיאה לך,
תחליפי לאחרת.

מלהודות שאכן הזזת לי משהו בלוחות האלו
שעל הלב,
שכמו הלוחות הטקטוניים המרכיבים את כדור הארץ
גם תזוזה שלהם עלולה לגרום לרעידת אדמה

זה היה אחד מהאביבים היפים שאני זוכרת; ישבתי ליד שער של בית
הספר, ובחיקי היה מונח ספר כה כבד בתוכנו עד כי פחדתי לפתוח
אותו; התבוננתי בקרני השמש שצללו בין צמרות העצים.

אנרגיה קטלנית אשר משלבת ארוטיקה רעה וסקס ברברי מבקרת אותי
לעיתים קרובות. היא כמו חיידק נכנסת לבטני ואוכלת את הבפנים.
אבל אני אוהבת אותה. קשה לא לחבב ארוטיקה רעה וסקס ברברי . גם
אם זה לא נשמע "אכיל".

אתה האהבה של חיי.
והיו אחרים שאהבתי
והיו אחרים ששכבתי
אבל רק אותך,
ורק איתך.

אני אסירת תודה
אבל אסירה
שלך

אני הוא מר שתיקות מביכות. אני עומד מול המראה ומדבר רוב היום.
דווקא כשאני עומד מול בן אדם אני משתתק. אך לא זאת בלבד שאני
משתתק, די במבט נבוך אחד שלי בשביל להשתיק את העומד מולי.

הייתי מטפטף על כל העיר
דמעות כשרות לפסח

קוראים לו נדב, הוא גר בתל אביב בדירת סטודיו שמעוצבת בסגנון
אפריקאי כתוצאה מאבא שהיה במשלחת צבאית בקניה וניגריה.

באותו בוקר קיבלתי מכתב מחבר שלי דנציגר, שהשתחרר מקבע לא מזמן
ועכשיו הוא איפשהו באפריקה. הוא ועוד כמה חבר'ה שמעו סיפור על
איזו נקודה נסתרת בג'ונגלים של נהר הקונגו ששם חי שבט
האוג'יבווה, שאין להם מילה בשביל 'מלחמה' בגלל שהם לא יודעים
מה זה.

כמו הפעם הראשונה שהולכים לים בקיץ,
כשהגוף עוד דהוי מחורף שונה
והשמש מחממת תאים שכוחים ואפורים
והחיוך שבא החוצה מבפנים

שמו תמרור של אין-חנייה בז'בוטינסקי פינת סולד, ישר אחרי הפניה
ימינה. לך תסביר להם שכבר שתים עשרה שנה לפחות אני חונה שם כל
פעם שאני נוסע לבקר את ההורים, רק בגלל ששם היה פעם הבית של
טלי לרנר, ופעם היה אפשר לראות משם את החלון שלה.