סכום כנפינו הגדועות
המילים שלחשנו בשקט
האבנים שחוקות בוהק
רגלי ילדים עטורות רהב

בשבת בבוקר, קרוב לצהריים, התקרבה ליזי למסלול הנחיתה. היא
שמעה את ה"קליק" של יציאת הגלגלים.

"היי, כבר חמש שנים אני שוחה איתך ואף פעם לא יצא לי לדבר
איתך. את שוחה יפה מאד. את שחיינית?".
מורידה את משקפי השחייה העכורים. עיניים ירוקות.
"באמת?"
"אליק. נעים מאד". יד חזקה.
"שלומצית, נעים מאד גם לי".

אני מסיים את הספר, ומניחו מתחת לאחת מרגלי השולחן, ממשיך
להדפיס את ספרי הבא, באותו הקצב. מסיים ומניח אותו מתחת לרגל
האחרונה של השולחן. זהו, כעת כל רגלי השולחן מונחות על ספרים
בצורה מאוזנת.

הוא לא ידע את שמה את גבורתה במערכות של ישראל
היא לא ידעה שהוא היה הכי אחי קרבי אך מי שואל
כי אח שלו רעב לעשות אולי הכל

סייד קשוע, אינו זקוק לאוצר מילים עשיר, כדי לכתוב. הראיה
האנליטית המופלאה שלו מצליחה להתעלם מן הדעות הקדומות המזינות
אותנו בשפע ולמוטט במילים קצרות המוטחות כאיבחת גרזן - את
הסטראוטיפים של הערבי ושל היהודי היושבים בארץ.

מי יכתוב את ההסטוריה של השדרה הרחבה
בה אין איש מלבדך?

והיא הייתה כל כך יפה
וגם כל כך שלו
וידעת שאסור לך לקחת
אבל לא יכולת שלא...

אני אוהבת כשקוראים לי סיפורים
על חיות שמדברות וצמחים מוזרים
אך כשיש בסיפור כרישים אני חושבת
להפסיק להקשיב ואפילו עוזבת

עם שמלות ארוכות בשלל צבעים
נעלי זכוכית וכרכרה מלכותית
פיית קסמים עם שרביט פלאים
ונסיך מתאהב בילדה לכלוכית.