מבעד לעדשה המעוותת, בזווית כלפי מטה, אני מבחין רק בקדקודה
השופע שער חום, ארוך, גולש, של נערה הצמודה לדלת, קצת מחוץ
לשדה הראיה, כאילו מנסה לחדור לתוך החדר בתהליך אוסמוטי כלשהו,
למרות הדלת הנעולה

נניח שאני יודעת בדיוק מה צבע
העיניים שלך, העדשה והגלגל.
נניח שאני יודעת אפילו
על מי אתה חולם בלילה.

נתחיל בדף חדש. ספירות עד עשר
יישארו בקיץ. נדבר.
וכל מילה שוב תישמע כמו מסר,
וכל שתיקה תהיה חמה כמו נר

איטליה, ספטמבר 2009

נכון אמרתי
תעזוב לא צריכה דבר
אבל יכולת להביא לפחות גפרור שרוף
מותר

היבבות הנמוכות של הסקסופון מזדחלות על פני הלילה, ארוכות
ומתמשכות. אלו צלילים שמרחפים רק כמה סנטימטרים מעל הקרקעית,
וכשהם מגיעים אליך הם מורידים אותך אליהם והתדרים שלך מתאימים
את עצמם למוזיקה ואז אתה יודע שאתה בתחתית, כל הזמן היית.

היה זה החתול שמשך את רגליי
אל חצר גן הילדים. שם
מנורה כתומה הציצה מעבר לכתפי
מתמסמסת לחופן כוכבים

שקועה במחשבות, לא שמה לב איך שכניה לתא פתחו בסעודה הגדולה
ואיך ממש מולה התיישב אותו בחור, ובעיניו, אותו חיוך קטן של מי
שמצא את אשר חיפש. מזדקפת לאיטה, נפרדה מהנינוחות שהשרו עליה
שכניה המשפחתיים.

"זה המכשיר?" שאלתי את סקיפ. "איך זה עובד?"
- "זה שמשחק את המשחק צריך לנהל קרב יריות נגד חייזרים פולשים,
שנראים כמו ג'וקים מהלכים ענקיים. כשהוא נפגע הוא חוטף זרם
חשמלי. העוצמה משתנה לפי סוג הפגיעה והשלב במשחק שבו הוא
נמצא."

הנה אני אימא
כמעט
את
עם הבית
וסיר האורז
לשבת
עם החרדות
והרגשנות
והרגישות
ועם הגישה
המחוספסת
שמכסה על הכול

הייתי מחובר
לפוליגרף של הגיטרה.
רציתי רק לצאת דובר אמת

בנועם אהבתך
בניחוח גופך
אני נזכרת
מעצם היותך לי
מסנוורת

מה אכפת לך שטוב לי?
מה אכפת לך שאני ישן קם ואוכל ושוב ישן קם
וחוזר חלילה מאושר, אינך מקנא בי חלילה?

מבט השחר שט בין השיטין
של יום חדש.
צל התריסים מסעיר את הסדין.
את ישנה

את כל המלים אני שומרת בצד
לשלהי הסתיו,
אדע שאהבת אזכור שאמרת,
כשכבר לא תאהב.