כאן הטבע אוהב

היה מלחשש
פרפרים בצווארה
חיוורים

את
המכבה דמעותיי

אני שוחה בתוך נהרות נוצצים
לא תמיד הייתי בן אדם יפה

וחלומות ספוני רחשים היו מתקפלים אל
סודות מעונבי כחש שורט כקילוף קירות

עירי - טיפות השרף
זולגות ממחטי אשליה
מציירות עיגולים כהים
עייפים נושאים מבטם

הבוקר קמתי מוקדם מן הרגיל, לאחר ליל שימורים בו טרפו ליליות
את שנתי מבלי רחם.

עשיתי לי סירה
קטנה אך יציבה
ויצאתי אל הדרך...

סירות ישנות על החוף הן לפעמים געגועים לים ולפעמים
קומפוזיציות בצבע.

בחדר שלך
את יושבת עם עצמך
ומדברת,
אתן רבות למי יש עיניים יותר יפות,