להאמין שהחיים הם מחזה דרמטי
או סתם לחיות בסרט

כמעיין נובע ביום שרבי
להלך הקורס תחתיו

ובשבילך, יקרה שלי, לא נשארו לי מילים.
הן אזלו לי, יקירתי, ונשכחו יחד איתה

משכימים לקוצר יד
הזורעים גבהות רוח
וקוצרים שדות שטות

פזמון משותף

פתאום פתחתי חלון
וקר וקר - קפא לי הלב
הוא שם, הוא שם במקום,
ולא ביקר בחדר כושר
ולא עשה שריר מאוהב

פעם, היית יושב לצידי ומסתכל איך אני מנפחת עננים כמו בועות
סבון, צוחק ואז משתתק כשהמחשבות שלי המריאו יחד איתן.
תמיד חששת שאני נאמנה לרוח,
ואני... אני אהבתי את הים.