כי כשאתה נוגע בי, כבר אין לי שום ברירה
רק לעצום עיניים, מבפנים להיקרע -
איך יש טעם כל כך טוב למשהו כל כך רע?

עוד נשוב, עוד נהיה
זה בזו, זו בזה

אומרים לי שאין לזה עתיד
ולמה לבזבז את השנים הכי יפות

האמנות נותנת לי רשות
לכתוב פרופיל
מבלי לקרוא בשמך

הזיכרונות רצים
רק בתוך אולם ההקרנות הפרטי בראש שלי

את יונקת את האוויר הקר סביבך
ופולטת אותו, חם.

לפעמים אני תוהה אם כל ההמולה שבחוץ
תסכים להתפרץ פנימה, אם אשב ממש בשקט

ובסופו של יום, תוקפות אותך
כל האובססיות שגירשת, כי חשבת
שאת יכולה לחיות בלעדיהן
ואת יודעת איך להיפטר מהן.

הדגל נקרע מהתורן,
ואת
פורמת את התפרים על לבך.

ואם לא היית מרימה את הראש
כדי להביט בעיניו
של כל מי שמדבר איתך,
אולי עוד הייתה לך תקווה

פניה חיוך עם בוקר
ובערב גבה אפלולי