"וזה גרם לך לכעוס... למה?", היא שואלת. אני נושכת את השפה
העליונה ומנסה לחשוב. ידי משרבטת משהו על דף בלתי נראה. "אני
לא יכולה להסביר את זה. ברור שזה מעליב, אבל זה משהו מעבר לזה.
פשוט השתגעתי". "כן", היא אומרת. "כן".

לכל אחד יש את "המת" שלו. בין אם זה אלביס פרסלי, ג'ון לנון
(הביטלס), ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון (דה דורז), קורט קוביין
(נירוונה), ליין סטיילי (אליס אין צ'יינס) או כל אחד אחר.
אנשים צריכים השפעה.

צילום צבע

אילו הייתה שומעת אותי אולי הייתה
מסכימה
שלא לי, אלא לה.

אנשים אנוכיים
מתקשרים לאחרים
שיעזרו להרדם
בשעות הלילה הקטנות.
אבל אני (בשתיים) לא.

הפסקתי לגדול.
אין לי תאבון
יש לי חורים
בעקבי הרגליים
וכואב לי
לדרוך

מודבקת תחת שולחן בית הספר הסודי שלי,
עדיין שם.

אקריליק+גואש על קרטון

פורסם במגזין אוקאפי

עטים שחורים, צבעי עפרון

עטים שחורים, נצבע עם צבעי עפרון