משנולד, מתהדר קודם לעיני עצמו.

הלבד הזה
הוא הנקמה שלי
בך

ארגמן ימיי הסמיק
לילך ותפוח נישאים ברוח.

כה מתוקה היתה שנתך
על גדת הנחל
לקול קינת הערבות וקני הסוף

כשיושבים על הברזל,
בשוק הכרמל,
אני מרגיש אצלך,
חאלאווה לה-לה-לאי-לאי-לאי

מעפר באת ואל עפר תשוב!
צלצל המשפט באוזניי

אופטימיות זה כמו להתעלם
מחצי אמת-שקר שלם
למנהיגים מושחתים זה דבר משתלם.

ואתה עדיין מסרב להאמין
שאנחנו כבר לא נהיה נשואים
אך אתך אין לי אוויר
רק שקרים, חיים מדומים

שמה היה נכרי,
מצטלבת כמעשה שבשגרה.

אני אוהבת אותך כמו
קוצים ברגליים ואני גם
הקוצים ברגליים שלך.

כתפים ראשונות למגע הצנה
גב מתרפק על רוח קלילה
מבקש אצבעות לומדות

קרבה שבת שותקת להרים
בשבל שמלה מתארך
מאפק עד לענן שקוף
נגרר בזהירות, לא החלטי

אתה שאבל גרמת לאדם פשוט
בחיוך על רוע שעליו התפרץ,
עם קבוצת מחייכים בחיוך להוט
בערבוב הטוב וברע כחורץ.

אבל זאטוט הבית לא מרפה, 'את יודעת שלראש הממשלה יש סרטן
בערמונים?', הוא ממשיך לנדנד בהתרגשות גוברת, כאילו הסתיימה
השביתה במוסדות החינוך, כאילו הסתיימו מאבקי המפלגות וחברי
הכנסת בעניין חוק ההסדרים, כאילו לא מתחוללת מלחמה ברצועת עזה,
או כאילו ערוץ סי אן אן ל

היא לא חיפשה בן זוג. רחוק מכך. כל קומץ מערכות היחסים שהיו לה
בעבר לימדו אותה להתרחק מבני המין השני. היא לא סמכה עליהם, על
אף אחד מהם. היא הייתה לבדה וכך רצתה להישאר; היא הביטה סביב
כיוון שידעה שמבטים אינם פוגעים באיש.

כמה חלמנו, כמה לחמנו
נותר רק הזיכרון
עכשיו בדממה
ובשקט הזה