ואם לרצוח עדיף משוררים
שעודם מחזיקים עטים קטנים
אחרת ייללו כל הלילה כמו תנים
וחתולים
יעלו קולות על חורבות
שיכונים עתיקים וחומות
יורידו את ערך הדירות
בבתים המהודרים

כל הלילה רציתי להקיא את העצב
בזרם ארוך, ארוך
כמו הנחש המשיל עצמו מעורו

כוכבים שבחוץ מאירים את הדרך
בכיוון ההפוך מכוכב הצפון, הולך
אחרי אות, קריאה למלך
מאבד זיכרון, עיוורון

חוף הבונים
רגעים לפני רדת השמש

ידעתי כי לשווא אהבתיהו
וכי אתאווה לו לשווא
אך שוב, כי שנית ראיתיהו
פרחו חלומות הזהב

להסתכל לך בעיניים ולראות שאת אוהבת אותי
אלו לילות הכוכבים במדבר שאני מחפש

זה
לא
עוזב
אותי
לא עוזב אותי

ספרי שאת מתרגשת
בנינו אותו כאב הבטן
תגידי אותי אוהבת
בזכות דמעה נושרת
הביטי בזה הערב
מיזוג גבולות
בטוב וברע

איני משחר לטרף
כפי שהיא חשה ניצודה.

בין לבין דמיון יצחק
על מוחשי עד להחריד

יתגדל רוחך
בשם האל
ישכין בלבך שלום

דרך מים מורעלים
דמותי נכבשה
כיצר אלי
אני מעיין

בצמוד לתווי קורים
כמעט נתפסת ברשת.
משותקת
חוטי משי
כמעט
בלתי נראים

יושב חושב שותה
כל מה שבא ליד
שואל איפה רוחי