ידייך הרועדות יסירו חוט דמיוני מחולצתי
רק כדי שתוכלי ללטף את כתפי הכואבת
אנחנו כבר לא נדבר

כמה משמח שוב
להרגיש משהו,
כמה עצוב.

ועתה
ההווה שוב נשבר
דווקא כשכפות הרגליים
פוסעות
על חוף מבטחים.

פחות יודע
להגיד את זה בהיר כמו רקיע

אולי הציפייה למשהו
שאנחנו יודעים שלא יגיע
היא זו שמחזיקה אותנו.
כמו המחכים למשיח.

כשכיבית את האור
יכולתי עדיין להרגיש
את העור הלא נכון
שבו נגעה ידי.

רוך לבן לבן
צועף אותי
כשלג.

תזהרי מיותמים
מילדי גירושין
מגרושים
מנשואים

ברחוב מעבר לפינה,
עדיין מנגנים את אותה המנגינה,
כולם, או לפחות חלקם,
חוזרים אל מאורתם באוטובוס

עיפרון על נייר

מלל דביק מדבש ניגר
נפתל מתקתק חלק
לאוזן מתאווה
ולישבן.

ברק נאמן למורשתו
גמר בדעתו להרעים קול
אות לסיום עונה

האגו דל
בקושי עומד על רגליו
מפאת אבחות מבט מוכיחות...