ועתה
אני הולך אל
מקום
אליו לא שאפתי

ורואה פעמים רבות
של כמיהה והחמצה
נפרשות כמניפה

אהבות מתות כמו דגים באקווריום
בחשאי
מי שמבחין יודע מיד

או כמו חייל מזיע מאובק מקושי או מדם
אשר מחליט שאת הזר הכי יפה הוא עוד יקנה
בשל אותו פזמון ששם פרחים בתוך קנה.

ואת חולה מאשימה בזה אותי
חשבתי שנרפאת
למרות הכל אני פה
למרות שמפחד להראות ולהיראות

רוטטת תשוקתך
ככסופי אבקנים לרוח
כערגת הזיר
למצות גאוותו...

ירח מלטף געגוע
באור חווריין.
מפציע רגשות ביקום

בחוץ דיסהרמוניה
אלפקות יורקות לכל כיוון
אני בתוך כלוב, בתוך בור

רציתי לכתוב את תולדות חיי
המין שלי
ולא היה לי את האומץ הנדרש

הדשא של השכן
ירוק
הכל ירוק אצל השכן
גם הפנים אחרי השתייה
אבל קריר שם
ויורד גשם
כמעט כל השנה

החלה לזוז אט אט
כמה מילימטר ביום כי היא חשבה שככה
אף אחד לא ירגיש

ואותו ירח שהמיר
כתמים בשמלת השבת
הליט פניו
בשתיקה.

מעולם לא ידעתי
אורך חייו של געגוע
עד שרחקו נתיבים.

גם בקלידי שחור לבן
יש מנעד עתיר גוונים