הדמיון יושב על אדן החלון
משכל רגליים, מתנדנד אל החושך

בנשיקות, אש תבעיר
חיכו יגרגר למתק קינוחי קיץ
ויעשה בה שירים.

לתנות אהבים עם נסיכת השכינה
זה לקבל מהאלוהי
את האהבה במתנה
ולשקוע כל כולך ברגע המתוק של החוויה

בבקרים, כאשר מרינה עדיין ישנה, היה אלכס עובד מהבית ומתרגם
מאמרים ברוסית. במאמרים הופיעו לפעמים מילים כמו "שפה שסועה",
או "חבל התבור", או "אורגזמה". אז היה מתכווץ בפתאומיות, וזרם
חשמלי היה מטפס בכל גופו מקצות האצבעות ועד לקרקפת.

אל תבקשי סליחה אמי אל תבקשי
על שנטשת את ילדייך
להתפלש בחול
והתמכרת לכאבייך
כשנמוג ענן האפר מהיבשת

והוא ענה, היה נשמע נרגז למרות שהיה צונן:
" בטח שאנחנו צריכים להיפגש כדי לדון ברעיון המשונה שלך. אני
הקואצ'ר שלך, אתה זוכר את זה? ואתה עדיין לא מסוגל להגיד לא
ומצבך, בדיוק עכשיו, קריטי, כמעט אובדני...

בשיר אשר שודר ברדיו
מיד לאחר דיווח על תאונה קטלנית
שמעתי את מוריסיי שר:

מקרוב
הסדקים שסדקתי באדמה
מתרחבים

חלומותיי - שיני החלב של לילה -
נשחקים, נשכחים, נושרים לנצח.

היית אז ענן שחור קודר
ואני אדמת מדבר
או אולי אני הייתי הענן
ואתה המדבר

לכל מגע מעכשיו ואילך תהיה
אינטרפרטציה שונה, יש שיגידו
משונה, יש שיגידו מעושנת
שיגידו

היום כבר הכל יחסי. גם אני. גם המילים שכתבתי
עוד יש אנשים שכותבים שירים, שקוראים ספרים, שמאמינים

אני מחפש צל
עדיין
אין חדש תחת שמש
קופחת
בדמיוני אחבר אות בית רפויה
לסוף מילה

הכליזמר עם הקלרנית הטלית והציצית
מסלסל קדושת נכר אל רומו של העולם

עתה ברום שנותיו
ערגתו הצעירה ברוחה
אינה משלימה עם מעמדה...

נר ראשון - דצמבר 2009

אצבעותיי מתעטפות במעגליות סביב הקורים וזרועותיי מרימות אותי
באתלטיות. גופי מתהפך באוויר וכפות רגלי החשופות משמשות כעוגן
אקרובאטי בין סבכי החוטים. כאב חד דוקר את אצבעות רגליי בכל
פעם שטופרי הפלדה המדממות פוגעות בטעות בקיר העץ.