אמרתי לה,
אמנם עומדות שתי רגליי נטועות בקרקע,
הרי שאוהב אותה יותר משיוכלו גם כל הכוכבים.

אורב
מפיל גופי
על יצועי.
מדביק לשונו אל חיכי.

אני מוכרח לסיים את המאמר היום
והתיישבת מול צג המחשב
כשאמרת לי בקולך המתנצל
רק כמה דקות אהובתי ואני כבר חוזר

את נקודת חן
ואני בנקודת זמן אחרת

קמלו תקוותיי
נשרו חלומותיי

השמים מכים על חטא
תשובתם מצטלצלת בגשמיות שברירית
מעלה את מפלס נשמתי
בסנטימטר וחצי.

כמה כאב
כמה חרטה
על שזרקתי משהו
על שאיבדתי

חלומות דעוכים רושפים
וריחות רחוקים
זורים ערות מתוקה

כשהאלמון מפיץ ריחו
כל גאוותך בחינו

אני רואה אותם
מניעים גלגל תחנת קמח
לאחור.
האם הלחם יחזור להיות
קמח?

כבר בתחילת הקומפוזיציה
קבל לבן עז פנים
על הצגת גווניו ברבים...

השחור הזה מלחך פצעים זוהרים.
המדוזה הענקית בולעת כוכבים נופלים.
כמו יד של בחורה - חומה טרם נספג בחול -
משתרעת הטיילת הארוכה ...

בין יום לצהריו האפורים
עדיין לאט,
וכבר לא יודעת
מה צריך ליפול.

כך ברא זאת אלוהים
הם כותבים
שרים

ואם לא אשמיע עוד תחינות
ואם תשקוטנה הן לעומתי
ואם אתעוור להאזין,
לא יהיו עוד מילים.

הכל צבוע לבן.
השמש לבנה
הים לבן
הכביש לבן

זמן העתיד הרחוק ביותר שאני יכולה לחשוב עליו
ולתכנן תוכניות
הצטמצם לכדי
הזמן שאני אוחזת את כף ידי האחת

כישלון מעוור
מעבר
טעות יולדת טעות.

תחינתי לסליחה מהדהדת בין קצוות שמיים
עוולות ילדותי עירומות כשיבולים

כשושן פראי ביער אפל
תביט איך האפלה מלחשת
סודות מתים
בוא קיץ בוא