השמיים
מזעיפים פנים.
על האדמה
מאוחר מכדי לנחות

תראי אותי צועד קדימה
אין לי עם מי לשתף את זה
אז למה, למה את לא עונה לי
למה את לא עונה?

מתוך המחזמר Wicked

לוגמת מצוף נשמתך
וגופך מזמר מזמורים

נשלח מחושים רבים להציץ,
לגעת-לא-לגעת

לצעוד - שמאל ימין, להניף - שמאל ימין, לתייג - שמאל ימין,
לדידי לא אמין.
בהופעה בפארק משתדל להנות אך מרגיש שנמחק לי האינדיבידואל
כמה קהל, מפחיד כמה קהל ואתה מי בכלל?

ועכשיו גם הרחם מתדפקת על שעריי
גם זמנה להתמלא הגיע
לשמש דירה להשכרה
לפרי בטן משותף

צבעי הארגמן עוטפים האופק
שמשה בם מתערטלת נבוכה,

בפינה מנורה דולקת
אורה מרכינה
מעבר לקיר
בבית הקרוב

המוח רוצה לברוח
אבל אתה מקרקע אותי לכאן
מצמיחה שורשים
הלופתים אותך אליי

חרש ביבבה חנוקה
נושבת פרידה
תרה את נר הכמיהה

"סעאמק עליו...איזה בוקר מעאפן... ולמה בכלל אני צריכה לשבור
את הראש? שידרס, שימעך, שינוקר שיפונצ'ר הכדור החום-בלונדי
הזה. מי אמר לו למצוא מסתור ליד גלגל הרכב שלי. אמאאאאאאא מה
אני עושה עכשיו?"

כמו אבן שאין לה הופכין,
אני חוזרת לדרכי הממכרת,
המשחררת

ברז חלוד

ואם לא הוא, אז מה
בעצם
קדוש?

כל העולם נפגע חרדה
כל העולם פוגע חרדה
אז כמעט כולם בולעים כדורים
כי שיכנעו אותם ברדיו שזה לא בושה לבלוע כדורים

לקרוא תיגר
לקרוע תפרים כחולים
מעל כפות ידיי

רואה את
כתמי שמש הנעורים
הנאבקים לשרוד
ולגלות

מנגינה מרטשת בעמקי נשמתי,
מבכה על רגע עצוב-שמח ככמהה לחרש תחושה מאפיל