כמו של בטון כמו של שריון כמו של גדר
ואני חוזר ואומר ואני חוזר ואומר לכם ש

היא נרקמת מעצמה,
אורגת מבין החתכים הקטנים
לטיפה חמה.

מתוך מגזרת של חיי
נשרו שנים אותן עברתי

הכול מונח על
כף יד
קצרה
מלהכיל את הכול.

יום הולדת אחרון.
מחר
אכתוב
תפילת אשכבה

יחולק נטל מרירות
ואוסיף מצופי הגודש,
ללא מחשבה ושנינות
כי אסיק גופך באש.

אני יוצאת מהמיטה שלך
מגניבה נשיקה אחרונה ועוזבת הביתה
מאה שמונים מעלות

רקדנו צמודים לאור הירח

גמע נא תשוקותיי
באביב ימיי
ירוו עדרים במעיין
שוקק חיים

נשימות הנרדמים,בשקט
מהדהדות במסדרון
לוחשות -
"לך לא מגיע לישון"

קודם לכן לגמנו בירה בלגית כהה
טבלנו נאצ'וס מקסיקני באצבעות מקושתות
במטבלים בטעמי הראשית הבריאה

עט לא יוצא את ביתי
פרט לשם מחייתי,

אלפי גוונים וצבע
של אל
בורא עולם
או טבע

הנה אני,
חולפת על פנינו,
אולמת געגוע.

שיווי משקלה של
מציאות
מופר
בפסיעה חפוזה

נוצצות כיהלום
כאוצר אקראי בחולות
מפתות בלחישה
ואין שוטר בגבולות.

אני מתגעגעת
לקפה עילית
לגבינת פטה מלוחה וסימפוניה
לאורז מלא

רק זיכרונות לחים
ימלאו החלל
ושיטפון דמעות
יציף מבואה

אין צורך במילים הרגע,
רק איתות להסכים
שמסכימים