הדרך בה אני הולכת
להגשים חלומות
היא דרך מנהרות אפלות
עקלקלות ומסועפות

הנחתי על שולחן העץ הישן
את הספר החדש של ויזלטיר
ועליו את כרטיס הוויזה שלי,
הקופאית הרימה את עיניה אליי,
הגישה לי את הקבלה ושאלה:
"מה זה מרודים?"

(תקווה גם היא נתלית לעתים
חסרת שליטה, כמו חוטים של רוק)
ומכונת ממתקים
ושתייה

אבל שמח להיות אהוב הרוב הבינוני
קשה היום,
זה שעושה ועושה
אך לעתים נדירות
גם יוצר לאל ידו להפיק.

באמצע שום-מקום יש שמים אפורים
ותקווה חיוורת שממתינה לו באוהל
עוד מעט ארוחת ערב
שורה של מיטות

כי אנחנו כאן:
יכולים בין גוי בתבל אחר עושר,
כי שילמנו בדם:
על מצחכם בין הזר אות העושק.

להניה היה מספר כחול על היד. היא באה 'משם'. אנחנו לא ידענו
איפה זה 'שם'. ההורים שלנו לא אמרו. גם הניה לא דיברה. היא
כמעט לא ידעה עברית.

בקרוב תשוב.
אהבתי תשיר לך הולדת
מאושרת ומחודשת

ואני
מתגבר
מעלה את מילות התופת.

בגווע אור, עולה ריגוש
ומחלצי אופל שוקקים,
תשוקה מגיחה.