....

אעלה
על שרטון כספינת תענוגות
אטבע
בביובם של דימויים משומשים

המנגינה שוב באה באיחור
כמו קול של ירייה.
חצי סיבוב, סיבוב, עווית,

איך שהערב כבר שח,
מזרק הייאוש שוב נוכח.
היא גדלה בבית טוב
וחייה חיים של איוב.

בימים סוערים של זוגיות
בין איים של ספק
אני דג

שערים בסוגרים - אני נועלת
ובבריחים - חלון ודלת
עד תום הרוח הרעה השולטת
באני הנשלטת

כדי שאדבר בך שוב.

אתה לא תשוב אלי
מנפנף בצ'ק פתוח וכרטיסים מלוא הטנא
ארד כסף וזהב

נמשכתי.
כמו איזה מגנט אל מרכז יקום
שהוא לא אני

ובכל זאת זה חג הביכורים
ולא חג הבכורות
וצריך לחגוג את הפעמים הראשונות

פעם היית במרחק נשימה
עתה נותרה רק תמונה
נחשולי געגועים נושקים

ציפור נבהלת מטביעה כנף
באובך הלוהט
ומצייצת -

התדע כמיהותיי
עת סהר חובק ליל
קול צעדיי לוחש לאוזנך
שיר אהבה