שחר מקיץ משמיכת פוך
טבול ניחוחות שינה ובושם

הלילה בועט לחשושי הוויה
יושבת לבד מתעלה ברגשה

עכשיו כבר אין מי שיחזיק את היד,
עכשיו בלילה במיטה היא לבד.
והיא חלמה עליו קרוב לעד.

אותם שכיניתי אדוני-עולם אינם עושים מעשים
משום חשש כי לאחר ככלות הכול
יאבדו שררה.

היא תמיד תהיה שם בצל מחשבתי
מנמנמת, ולפתע אוחזת אותי
במן דחף זועק שמסתיר אך בוהק
אסתובב אך בין רגע אשאר לבדי

כמתוך נשמתה
את קולי שומע

גופי נרעד מצמרמורות -
החותכות את הפסיעות שהותרת בקרבי,
מוחקות אותך מתוכי.

יש לילות בהם היא רחוקה
ונפשה דואה אל המרחב
בכותונת לילה חצי שקופה
בת-הים חוצה חופי זהב..

בשעה שאיראן מאיצה את תוכניות הגרעין שלה וסוריה מפתחת את
יכולת שיגור הטילים, אני משתתפת בסימפוזיונים מייגעים בנושאי
ניקיון והסרת כתמים, מביעה דעות נחרצות בעניין הדברת הכינים
וביציהן, הוגה בכובד ראש ברפרטואר ארוחות העשר שאשלח לגן.

תוקע יתדות ברוח
לייצב ניצני אהבה

הגנת עליי
תקופת זמן קצת מוגבלת

כשאני אהיה סבא
כל הנכדים יתרוצצו סביבי בשלל חיוכים
מקהלה של צפצופים מלאי אושר תזמר לי הלל

התכנסו חז"ל שיהיו בריאים
לדון בדיני סקס או בלעז מין
מה קדם למה שאלו צדיקים
אהבה למין או מין לאהבה

שחבלי ארצך קורעים פוצעים ידך
אתה נאחז בדמך מורד בלאום
שוהה עם דמעות שלא יבשו לעולם

והיום אני נחה בקבר
ומרחוק אני שומעת איזה ילד
אומר שזה לא באמת משנה
כבר מזמן נראתי סתם כמו שלד

הייה גרפי
צייר אותי
פרבולה מתקמרת
על דף משובץ