עברנו דירה
הייתי בטוחה שהוא לא יבוא אלי יותר

יודעת מרקם הזיה,
געגוע וטירוף חושים
ישות שוקקת מילים

אך מבעד לטרוף
את רואה הכל ברור!

הכיצד הפכו פניך, הכיצד זה ומתי
הכיצד חמקת לי מבין אצבעותיי

שהרי העולם גדול עליי
ומתנה בי פיסותיו בתמונות דוהות

בארץ האנשים הבודדים
פגשתי אותך.
פוסעת בחולות הנצח

לקחתי סכין,
השחזתי עטי.
רסיסי דיו התפזרו מסביב.

עיני מדממת
עוצרת
בפיסת בד
רכה.

בסתיו החלו מלחשים למטה עמוק עמוק איפה שהחשיכה נוראית
על הבגידה שאין לה מחילה
אימא אדמה כבר אין לה מקום בשבילו

חתולות שחיות חייהן בחצר
ומתפטמות משאריות שולחננו
זה מכבר שכחו המלקוש

היו לילות,
בלתי נשכחים.
סטודנט בטכניון,
מנגן בשחור לבן.

העיניים שלה הן חלון לעולם
שתכף רצית לקחת בו חלק
ואין ספק שבשום מקום
לא תצליח למצוא עוד עיניים כאלה

מילים מרובות, שוכנות במחילה.
כתובות בפיתול, שאגה לבכיה.
עוצרות הן ברחש את הד היבבה.
מעלות את, קולות האהבה.

הנני רע לצפרדע
עמו אזעק ואשווע
כי כמוהו פי יודע
שיר המים.

השתיקה יפה לי לך
לא

לא לחלל כבודו חלילה,
קצת לשנות סדרי בראשית
רק קצת אתה יודע.

זאת ועוד ישנו פתגם ערבי האומר על העץ הזה: "מן ברא ראחם ומן
ג'ווא סאחאם", יעאני מבחוץ שיש ומבפנים סירחון.

אני רחוב הולך בגשם
אין לי דבר בידיי
אני רחוב הולך בגשם
יש לי רק את בנייניי