עם כותרת כזאת באמת שלא צריך שום טיזר...

שלרון יכול לקחת כל בחורה שהוא רוצה, הוא כל הזמן מתווכח איתי
על זה, אבל כשאני מראה לו את העובדות הוא מתחיל לגמגם. לא
רציתי שהוא ייקח אותה, רציתי למצוא בעצמי איזה שהוא משפט ענק
כזה שיגרום לה לרצות לדבר איתי. שלרון לא היה צריך את המשפטים
האלה, איך שהוא תמיד

אחותי הקטנה

אנשים שאין להם אהבה לא קונים גלידה שעתיים לפני שהם מגישים
אותה, כי הם יודעים שהיא תימס להם. לעומתם, אנשים שיש להם
אהבה...
(סיפור מומלץ בתחרות הסיפור הקצר השנתית של עיתון הארץ ומוסף
תרבות וספרות.)

בהתחלה הוא לא היה.

במדבר לבן לבן......

חודשיים לפני יו ולדת 19 שלי, 19.8.79 , ט"ו באב תשל"ט ,
הרופאים גילו שיש לי סרטן.
לא משהו נורא הם אמרו, כבר ראינו אנשים במצב יותר קשה, טוב
שתפסנו את זה מוקדם.
הסכמתי איתם, חודשיים לפני יומולדת 19 זה באמת מוקדם בשביל
סרטן.

קטע אינסטרומנטלי של גיטרות חשמליות, עם "הרגשה" קצת אלקטרונית

לעיתים, כשאני מוצא עצמי מטיף מוסר למקק שאיבד רגל, אני תוהה
מהי שפיות.

משחק בשוקווייב פלאש

אמנות המין...
רישום ש/ל

"אונס," נשמעה הצעקה ברחוב ההומה. מיהרתי אל מקור הצעקה וראיתי
אשה יפה כבת שלושים רצה, ואחריה רץ בחור צעיר. "אונס!" היא
צרחה. ארבעה גברתנים רדפו אחר הבחור הצעיר, וכשתפסו אותו...

היתה לו דרישה מוזרה כזאת. כל פעם לפני שהיינו שוכבים ביחד,
הוא היה לוקח פעמון כזה קטן ומצלצל בו. לא היתה פעם אחת ששכבנו
בלי הפעמון הזה קודם, ושכבנו המון.
בהתחלה לא היתה לי בעיה עם זה. אם פעמונים מדליקים אותו -
שיהיה.

למען האמת, תמיד שהוא ואמא שלו, אישה גדולה בפני עצמה, הלכו
לקנות בגדים והוא היה רוצה חולצה של צבי הנינג'ה או של
הזרבובים היו אומרים לו שאין חולצות עם הדפסים כאלה במידות שלו
ובסוף אמא שלו היתה קונה לו סתם טי שירט לבנה רגילה, וכאלה כבר
היו לו המון.

מוקי מתלבט. הוא ניסה כמה פעמים בעבר סמים, ושום דבר לא השפיע
עליו כמו שהדילר אמר שישפיע. מצד שני, כל החברים שלו שניסו את
אלטרנטיב-ריאלטי אמרו שזה שונה מכל דבר שהם אי פעם חוו,
והחברים שלו היו מהסוג של האנשים שחוו כבר הכל.

אתמול החברה שלי זרקה אותי. היה לה שיער בלונדיני גולש ומדהים
כזה, ועיניים ירוקות שנורא נורא אהבתי. "אתה היחיד שאי פעם אמר
לי שיש לי עיניים יפות" היא נהגה להגיד לי בתקופה שהיא עוד
אהבה אותי. הייתי שבור, גמור, לא ידעתי מה אני אעשה בלעדיה, עד
שנזכרתי בכדורים.

בדיוק כשהשעון במטבח הראה שהשעה שלוש בצהריים הפעמון בדלת
צילצל. 'שיט!' סננתי לעצמי בעוד שאני ניסיתי ללעוס את החתיכת
שניצל שכבר היתה בפה שלי. כשסיימתי ללעוס ולבלוע את השניצל
נגבתי במהירות את המסביב של הפה, והלכתי לדלת.

החברים שלי קוראים אותי מומו השקרן, לא בגלל שאני באמת שקרן חס
וחלילה, פשוט בגלל שהיו לי חיים כל כך מלאים וכל כך מרתקים שאף
אחד לא מאמין שכל מה שאני באמת מספר קרה. למשל: לפני ארבע שנים
ניגשה אליי בחורה ממש פצצה ברחוב

בתקופה הזאת ידעתי בוודאות רק שני דברים. האחד היה שטל מתה,
והשני היה שטל נולדה.
חזרתי מהלוייה ברגל, משקפי השמש השחורות הסתירו את העיניים
האדומות והרטובות שלי מההולכים ושבים ברחוב, אך הבגדים השחורים
הסגירו לאותם עוברים ושבים את הרגשתי הכללית.

הוא אמר שהוא אוהב אותי. הוא אמר שהוא חוטא בכתיבה. עלי. רציתי
לשמוע נורא, ומתברר שעשיתי טעות איומה.
עם תחביר של ילד בן שלוש והתאמה של ילד בן שנתיים נשמע השיר
עלי, שיר שמתאר את רגשותיו כלפי.