Buckow, Brandenburg, Germany
Canon EOS 1V, 50mm f1.4

שאני כבר לא אני
שאני כבר משונה
ואין סיכוי שאתרגל
אל הלחץ המשתנה

"הרשי לי לשאול אותך, מה דעתך על התביעה שהוגשה נגד האישה."
"איזו תביעה? על מה אתה מדבר,"
"אז את מודה שהאישה נשכה את הכלב?"
למה אתה שואל אותי? אתה צריך לשאול את האישה."
הגבוה התנצל. "היא לא מוכנה לצאת מהבית."
"תן לי לנסות," אמרתי, ניגשתי לבית ו...

מרחוק הוא נראה כמו כולם, סתם נער ממוצע. כשמתקרבים אליו הוא
יחייך אליך, לא חיוך מזויף אלא אחד מכל הלב. הוא יחייך אפילו
אם הוא לא מכיר אותך. הוא מהאנשים האלה שאתה יודע שהוא תמיד
יהיה שם בשבילך.

בזמן שכולם אמרו את החיות שלהם אז אני גירדתי עם הציפורניים
מסטיק קשה שהיה מתחת לכיסא שלי וגיל המגעיל שישב בדיוק לפני
התחיל לחטט באף בדיוק כשדנה והשמות שלה הגיעה אליו. כולם
הסתכלו על גילי ואפניק לקח את המסטיק שלי מהיד וזרק עליו.